<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
המבעה וההבער — פי' בגמ' מאי מבעה, רב אמר, זה אדם, ושמואל אמר, זה השן, ופירושו בע' גלל.
<b>הערוך ערך בע ה</b>
<h2>דף ג.</h2>
"ובער" (שמות כ"ב, ה') זה השן וכ"ה אומר "כאשר יבער הגלל עד תומו" (מ"א י"ד י') — פי' השן שהוא דומה לאבן גלל. פ"א, למה נקרא שן גלל שפעמים נכסה ופעמים נגלה. פ"א, היינו שן שלועס המאכל ומביאו לידי גללים. והפי' הראשון הוא עיקר, כלומר מה אבן גלל מכלה כל דבר שמוכה בו כמו לודאי והעוף שאמרנו בהשולח גט (גיטין מ"ז ע"א) ובאלו טרפות (חולין ס"ג ע"א) כן השן מבער כל דבר.
<b>הערוך ערך גלל ב</b>
בפרומביא שבפיה — פי' בלעז קורקומא. "בכפל רסנו" (איוב מ"א, ה') תרג' בכופלא דפרמביא.
<b>הערוך ערך פרמביא</b>
מכדי שקול הוא ויבואו שניהם — פי' מכדי דין השן והרגל שוה, זה יש הנאה להזיקו וזה הזיקו מצוי אין אחד מכריע על חבירו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחר אי אפשר לך לרבות אלא שניהם.
<b>הערוך ערך שקל א</b>
טינפה פירות להנאתה — פי' לולי שעשתה צרכיה היתה מצטערת, לפיכך חייב [מפני] שנהנית.
<b>הערוך ערך טנף</b>
<h2>דף ג:</h2>
אלא אכיחו וניעו — כיחו — רוק עבה שיוצא בכח, וניעו — רוק רך שיוצא בניענוע.
<b>הערוך ערך כח ב</b>
(כח) [אכיחו] וניעו — פי' הליחה היורדת מן האף הוא החוטם, פי' אחר בע' כח.
<b>הערוך ערך נע א</b>
<h2>דף ד.</h2>
אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו, שמא יקניטנו רבו וילך וכו' — "עצמו מציתי" (תהלים ס"ט, ה') תרג' תקפו מקניטי.
<b>הערוך ערך קנט</b>
<h2>דף ה.</h2>
הא תבריה ר"ע לגזיזיה — פי' שבר כלי זיינם שלוחמים בהם.
<b>הערוך ערך גז י</b>
למעוטי מפגל ומסור — פי' המוסר חברו לגוים ונענש ממון על ידו או מסר חברו לגוים אם יש עדים חייב לשלם.
<b>הערוך ערך מסר ב</b>
<h2>דף ו.</h2>
לאיתויי לחכה נירו וסיכסכה אבניו — פי' השוה השדה שהיתה נירה וחרושה.
<b>הערוך ערך לחך</b>
רבא אמר, לאיתויי בור המתגלגל — פי' אבן המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה. היכא דמי, אי בהדי דקא מתגלגל קא מזקי כחו הוא — דההוא שמתגלגל ברגליו הוא חייב ולא בעל האבן ולא דמי לבור, דבור מעשיו גרמו לו ובהאי אבן לא נעשה מעשה. שור יוכיח — שאין מעשיו גרמו לו אף אני אביא את האבן.
<b>הערוך ערך בר ז</b>
ביבותיהן — פי' בל' לעז קלואקא שיורדין שם כל השופכין.
<b>הערוך ערך ביב</b>
פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן.
<b>הערוך ערך גרף א</b>
<h2>דף ו:</h2>
האי תנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילא — "טוב מעט בצדקה" (משלי ט"ז, ח') תרג' טב קליל בצדקתא, "יוקח נא מעט מים" (בראשית י"ח, ד') תר"י קליל מיא, "מעט צרי ומעט דבש" (שם מ"ג, י"א) "ואכלה אותם כרגע" (במדבר ט"ז, כ"א).
<b>הערוך ערך קל ב</b>
<h2>דף ט.</h2>
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין — פי' ערעורין.
<b>הערוך ערך עסק א</b>
חייתא דקטרי סבירת וקבילת — פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה.
<b>הערוך ערך חת ג</b>
מאימת מחזיק בה, מכי דייש אמצרי.
<b>הערוך ערך דש ג</b>
אחוי לי טירפך ואשלם לך — פי' ואפילו באחריות נמי, כיון שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו, דאמר ליה, עדיין בעל חוב לא טרפה ממך, אחוי לי טרפך שעשו לך בי"ד שמחמת חובו טרפה ממך ואשלם לך.
<b>הערוך ערך טרף ד</b>
איתמר, ג' אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן, רב אמר, בטלה מחלוקת, ושמואל אמר, ויתר, ורב אסי אמר, נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכו' — פי' רביע בקרקע ורביע במעות כגון שהיה עזבון מורישם קרקע שוה ת"נ דינרים, כל אחד נוטל בחלקו ק"נ דינרים, בא בעל חוב ונטל חלק אחד מהן, נשארו לשני אחיו ש' דינרין, אם יורש — נוטל מאה דינר מן הקרקע, ואם הוא לוקח שלא באחריות אינו נוטל כלום, הוי ממון המוטל בספק נוטל נ', ואלו נ' נוטל קרקע שוה כ"ה דינרין דאמרינן דילמא יורש הוא, ונוטל כ"ה דינרין במעות דאמרינן דלמא לוקח באחריות הוא ולוקח באחריות בהשלמת מעות סגי ליה, וזה אליבא דרב אסי.
<b>הערוך ערך וותר</b>
רביע בקרקע ורביע במעות — כבר פי' בע' ויתר.
<b>הערוך ערך רבע א'</b>
<h2>דף ט:</h2>
אמר ר' זירא, ולהידור מצוה עד שליש מצוה. אמרי במערבה משמיה דר' זירא, עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה — פי' אם נזדמן לולב בכסף ולולב אחר מהודר בכסף וחצי, יש עליו ללוקחו עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקב"ה, פי' עד שליש במצוה — עד שליש משלו כך הוא חובתו, דכתיב "זה אלי ואנוהו" (שמות ט"ו, ב') ונוטל שכרו בהדי שאר מצות לעתיד לבוא, מכאן ואילך מה שמוסיף יותר משל הקב"ה שהוא משלם שכר התוספת בעולם הזה. ובר"ג דפיאה ירושלמי (פ"א ה"א) מהו שליש לדמים, היך עבידא, לקח מצוה אחת וראה אחרת נאה הימנה, עד כמה מטריחין עליו, — עד שליש, נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוות. רבן גמליאל בן אנינא בעי קומי ר' מונא, מהו חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה, א"ל, בתחלה לקרן מכאן ואילך לשבח.
<b>הערוך ערך הדר א</b>
עד שליש משלו — כבר פי' בע' הדר.
<b>הערוך ערך שלש</b>
ונכסים שהן של בני ברית — פי' בני ברית הן ישראל לפי שאמר הכתוב "כי יגח שור איש את שור רעהו" (שמות כ"א, ל"ה) — ולא גוי, הוציא כל האומות באמרו "רעהו".
<b>הערוך ערך בן ברית</b>
לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה, אבל מסר לו שלהבת וליבה — חייב.
<b>הערוך ערך לב ב</b>
בור עביד לנתורי — פי' יסיר העפר והקירוי ויפתח פי הבור. "ונבל כעלה כלנו" (ישעיה ס"ד, ו') תרג' ונתרנא כמיתר טרף.
<b>הערוך ערך תר ז</b>
התם צבתא דחרש קא גרים.
<b>הערוך ערך צבת ה</b>
והאיכא מרבה בחבילות — פי' מרבה חבילי עצים לחזק בהן הדליקה.
<b>הערוך ערך חבל ג</b>
לא צריכה דזגא מיזגא.
<b>הערוך ערך זג ו</b>
<h2>דף יא.</h2>
אדורה — פי' יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין, שמע מיניה שכל מה שפחתה הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק, יש מפרשין עיקר הנבלה — עורה, על כן קראה אדורה... ויש ששונין ארורה בשני ר"ישין ועל כן נקראת ארורה שמתה בלא ברכה.
<b>הערוך ערך אדר</b>
יביא ארורה לבי"ד — פי' הנבלה שמתה בלא ברכה וכבר פירשנו בע' אדר.
<b>הערוך ערך אר ד</b>
"יביאהו עד" (שמות כ"ב, י"ב) יביא עד עודה לב"ד. ס"א, אדורה כבר פירשנו בע' אדר, וי"א, עדודה ופירושו מלשון "יאכל עד" (בראשית מ"ט, כ"ז).
<b>הערוך ערך עד ב</b>
<h2>דף יא:</h2>
הכא במאי עסקינן כשעשאו רבו אפותיקי, כדרבא דאמר רבא, עבד שעשאו רבו אפותיקי — פי' אפותיקי — אפו תהא קאי, כלומר שהראה לו שדה וא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזה, ס"א, הפתק.
<b>הערוך ערך אפתק</b>
<h2>דף יב.</h2>
א"ל רב נחמן, זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מנייכו — פי' אפדנא — חצר.
<b>הערוך ערך אפדנא</b>
דכ"ע עבדא כמטלטלא דמי, הא דתניא לא קנה שפיר, והא דתניא קנה בעודן עליו, וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קנה.
<b>הערוך ערך חצר ב</b>
<h2>דף יב:</h2>
התם סדנא דארעא חד הוא — פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה.
<b>הערוך ערך סדן א</b>
<h2>דף טו:</h2>
מר סבר פלגו נזקא קנסא ומר סבר פלגו נזקא ממונא.
<b>הערוך ערך פלג א</b>
והלכתא פלגו ניזקא קנסא — כלומר דכל ממון שאינו משתלם בראש קנס הוא.
<b>הערוך ערך קנס א</b>
הזאב והארי והנמר והברדלס והנחש — הרי אלו מועדין — פי' בגמ' ברדלס — זו אפא, וז' השנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע, וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא, ורעה היא יותר מן הזכר, וכבר פי' בע' אפא.
<b>הערוך ערך ברדלס</b>
פרדלס ס"א, ברדלס וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרדלס</b>
<h2>דף טז.</h2>
נברזא, ס"א נפרזא — כבר פירשנו בע' אפא.
<b>הערוך ערך נברזא</b>
צבוע זה אפא — עיי' בע' אפא.
<b>הערוך ערך צבע א</b>
צבוע זה אפא — פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרזא וצבוע תרוייהו אפא נינהו מיהו נפרזא שם הנקבה וצבוע שם הזכר, "גיא הצבועים" (שמואל-א' י"ג, י"ח) תרג' מישר אפעיא.
<b>הערוך ערך אפא</b>
עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד — "עטלף" (דברים י"ד, י"ח) תר"י ערפדא.
<b>הערוך ערך ערפד</b>
ערפד לאחר ז' שנים נעשה קמוס.
<b>הערוך ערך קמוס</b>
<h2>דף טז:</h2>
אמר שמואל, ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור, טרף ואכל — חייב — פי' דרס בהמה ואכלה לאלתר שלא המיתה בתחילה פטור, דהיינו אורחיה והויא לה שן ברשות הרבים, טרף ואכל שבתחילה הרג ואח"כ אכל דלאו אורחיה והויא לה שן תולדה דקרן דמשונה. פ"א, דרס ואכל אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה בארס שלו ואכלה — פטור, שכן דרכו בעת שרוצה לאכול, וקיימא לן שן ברשות הרבים פטור, אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה — חייב, ואע"פ שאחרי כן ישב ואכל ששינה ודינו כדין הקרן ברה"ר דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרף הזאב לטרוף, (ותניא)
<b>דתניא] (ב"מ מ"א ע"א) רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס וכו'. ואקשינן על שמואל, והכתיב "אריה טרף בדי גרותיו" (נחום ב', י"ג), ופריק, בשביל גורותיו — כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו וכן שאר הפסוק. [הערוך ערך דרס ב</b>
מועד משלם נזק שלם מן העליה גמ' מאי עליה, מעולה שבנכסים... אצל מעולין שבמשפחה, ומאי נינהו דוד ושלמה.
<b>הערוך ערך על א</b>
אמר ר' אלעזר, זני זני — כלומר מיני בשמים, ור' שמואל בר נחמני אמר, בשמים שכל המריח בהם בא לידי זנות.
<b>הערוך ערך זן ג</b>
<h2>דף יז.</h2>
"וכבוד עשו לו במותו" (דה"ב ל"ב, ל"ג) זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף — פי' חליצת כתף — מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק (כשמוציאו מבית הצואר).
<b>הערוך ערך חלץ</b>
ר' יוחנן אמר, קיים אמרינן לימד לא אמרינן, והא אמר מר, גדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה, ופרקינן, לא קשיא, הא למיגמר הא לאגמורי — פי' למגמר הוא — תלמוד גדול שהתלמוד מביאו לידי מעשה, לאגמורי הוא לאחריני — מעשה גדול, ש"מ דלמיגמר הוא וליעסוקי קמי רביה טפי עדיף וקדים לאגמורי הוא לאחריני.
<b>הערוך ערך גדל ב</b>
היה דליל קשור ברגלו — פי' חבל או חוט.
<b>הערוך ערך דל ו</b>
אי מי שהיה מחדס ושיבר את הכלי — משלם חצי נזק — פי' ענין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בע' דחס.
<b>הערוך ערך חדס</b>
<h2>דף יז:</h2>
באיכוף שעליה בשליף שעליה.
<b>הערוך ערך שלף ה</b>
חזיר שהיה נובר באשפה והתיז — "יכרסמנה חזיר מיער" (תהלים פ', י"ד) תרג' ינוברינה.
<b>הערוך ערך נבר א</b>
ת"ר, תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה או ע"ג פירות וטינפו — פי' ענין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בע' דחס.
<b>הערוך ערך חדס</b>
תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי.
<b>הערוך ערך חט ו</b>
<h2>דף יח.</h2>
דמתווס בלישא — לשון גיעול הוא.
<b>הערוך ערך ווס</b>
כח כחו לסומכוס מהו — פי' כגון שהיתה פרה מהלכת וניתזה צרור מתחת רגליה ושיברה כלים זה כחה, אבל אם נתז שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זה כח כחו.
<b>הערוך ערך כח א</b>
דקא אזיל מיניה ומיניה — פי' התרנגול מנקר בלישא שבחבל ומגלגל הדלי עמו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כי האי גוונא משלם נזק שלם כי בגופם הזיקו הדלי ולא בכוחם.
<b>הערוך ערך מן ה</b>
<h2>דף יח:</h2>
תני רמי בר יחזקאל, תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו — מוסבר לקמן (צ' ע"א) בערך תקע. סוס שצנף וחמור שנער.
<b>הערוך ערך צנף ב</b>
<h2>דף יט.</h2>
דשדו בה בזרני — פי' שהיו זרעונין בכלי, ובל"ע קורין לזרע בזר.
<b>הערוך ערך בזר א</b>
<h2>דף יט:</h2>
מתניתין דאדייה אדויי — תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו.
<b>הערוך ערך אד א</b>
ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא — פי' שיבר הסל.
<b>הערוך ערך פלס ג</b>
בשר אורחה היא בטווי — כבר פי' בע' טבי.
<b>הערוך ערך טו ב</b>
חיה בשר אורחא הוא, — בטווי —
<b>פי'] בצלי שאין דרכו לאכול צלי, אי נמי בטביא — פי' בצבי שאין דרכו לאכול בשר. [הערוך ערך טבי</b>
אי בעית אימא, לעולם בבהמה ופתיתה — פי' פתיתה בתוך המרק.
<b>הערוך ערך פת א</b>
<h2>דף כ.</h2>
היתה קופתו מופשלת לאחוריו.
<b>הערוך ערך פשל</b>
סוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ.
<b>הערוך ערך סג ג</b>
כי קאמר ר' חייא בפתילה דאספסתא — פי' קשירה של אספסתא שהיא ארוכה כפתילה, וכי אנח מקצתה בחוץ פשע דידע כי אכלה בהמה מה שבחוץ וגוררת מה שבפנים לחוץ משום הכי כי אכלה בחוץ — פטורה.
<b>הערוך ערך פתל</b>
אספסתא — פי' אספסתא מאכל בהמה ובלעז פרייני, וכן תרג' "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה') יגעה תורא על אספסתיה.
<b>הערוך ערך איספסתא</b>
א"ל רב חסדא לרמי בר חמא, לא הוית גבן באורתא בתחומא — פי' בבית המדרש שהוא תחומה של תורה.
<b>הערוך ערך תחם</b>
<h2>דף כ:</h2>
כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה — פי' ענין חולי.
<b>הערוך ערך חל ט</b>
משום שחררתא דאשייתא — פי' כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בנין חדש, לפיכך מנעו מלהשתמש בו.
<b>הערוך ערך שחר א</b>
אשיתא — פי' כותל.
<b>הערוך ערך אשיתא</b>
ר' חייא בר אבא נתיישב בדבר — פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון.
<b>הערוך ערך שב ב</b>
<h2>דף כא.</h2>
ביתא איתבא יתיב — פי' בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבני וציבי לא חריב.
<b>הערוך ערך בית</b>
אקילקלתא — "שער החרסית" (ירמיה י"ט, ב') תרג' תרע קיקליתא, "חבקו אשפתות" (איכה ד', ה') תרג' גפיפו קיקלתן.
<b>הערוך ערך קקל ב</b>
קרמנאי הוו דיירי בה — פי' מדקדקי ומנפצי פשתן ובלעז קרמינטורי.
<b>הערוך ערך קרמן</b>
<h2>דף כא:</h2>
כלב שנטל את החררה — פי' עושין חור בארץ ומחמין אותו באש ואופין בו לחם ונקראת חררה על שם החור שאפויה בו "עוגות מצות" (שמות י"ב, ל"ט) תר"י חררן פטירין. "ועוגת שעורים" (יחזקאל ד', י"ב) תרג' חררה.
<b>הערוך ערך חר ב</b>
<h2>דף כב.</h2>
כלבא בסיקרא וגדיא בסירכא — פי' דרך הגדי בסיקרא כדאמרינן (סוכה י"ד ע"ב) כדי שיזדקר הגדי בבת ראש, והכלב בסירכא כדאמרינן (בכורות ל"ה ע"א) דילמא אתי למיסרך ואפיכו מנהגם.
<b>הערוך ערך סקר ג</b>
גדיא בסירכא — בע' סקר.
<b>הערוך ערך סרך ב</b>
אמר לך ר"ל, הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי — פי'... הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידויי הביאה.
<b>הערוך ערך אד א</b>
מסכסכת כל הבירה — פי' שהדליק הגמל הבירה בסיכסוך כעין חכוך שנמצא הדלקת כל הבירה כגון מקום גחלת בגדיש דלדברי הכל נזק שלם.
<b>הערוך ערך סכסך</b>
<h2>דף כב:</h2>
דמסר ליה גואזא סילתא ושרגא — גווזא סילתא ושרגא — פי' גואזא — עצים יבשים, סילתא — עצים קטנים, שרגא — כבר פי' בע' גז.
<b>הערוך ערך סלת א, שרג א</b>
<h2>דף כג.</h2>
דלא טפח באפיה — כלומר שלא הכה בידו על פניו למונעו שלא ילך לחצר אחרת.
<b>הערוך ערך טפח ד</b>
כגון דשף צלמי — פי' כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי, כדגרסינן בס"ג דיומא (פ"ח ע"א) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי.
<b>הערוך ערך שף א</b>
<h2>דף כג:</h2>
רב אשי
<b>אמר] דפסע פסועי — פי' כגון בצע מקום שנתחככה בהן שברה האבנים ושחקתן והפירות בדריסה טינפתם ודרסתם וכילתם, כגון "בצע אמרתו" (איכה ב', י"ז) לשון כליה והוא תמימות והשלמות. [הערוך ערך פסע א</b>
אפקיה לניביה וסרטיה — פי' כגון דאפקיה שיני הכלב שהן ניבים גדולים יוצאין מפיו ולחוץ והכה בהן ולא הכניס ידו לתוך פיו. "ומתלעות לביא לו" (יואל א', ו') תרג' וניבוהי כבר אריוון.
<b>הערוך ערך נב ה</b>
א"ל (אביי)
<b>לאביי] זיל אצנעינהו — פי' הזהר לבעליהן שישמרו אותן, והשיבו אביי, יאמרו בעליהן יגדור גדר לשדהו. [הערוך ערך צנע א</b>
הני עיזי דשוקא — פי' העומדים לטביחה.
<b>הערוך ערך עז א</b>
תא תיב אמסחתא וקביל זוזך — פי' השלחן שמוכרין עליו הבשר. פ"א, טורטני, "במאזנים ישאו יחד" (איוב ו', ב') במסחתא יטלון כחדא.
<b>הערוך ערך מסחתא</b>
<h2>דף כד.</h2>
תלה הכתוב את הזב בראיות, ואת הזבה בימים, זב מטמא בשלש ראיות ביום אחד ובשלש ראיות בשלשה ימים, זבה אינה מטמאה בג' ראיות ביום א' אלא בג' ראיות לשלשה ימים.
<b>הערוך ערך זב</b>
דר' יוסי נמוקו עמו — פי' כל תורתו סדורה בפיו כלומר כל תורתו ברורה גמרא מסודרת בידו.
<b>הערוך ערך נמק</b>
הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה — פי' כגון דאתו תרי סהדי ואסהידו בבית דין דבתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני, ואתו אחריני ואסהידו בג' בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני, נעשה השור מועד, ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העליה, נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו [לאלו העדים] עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום, בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא, והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של שלש כיתות מתחייב במועדות (וכולן) [וכיון] שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו, וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהם פטורין, ולפיכך אמרה הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין [לשלם] עד שיזומו שלשתן, ובענין הזה השנייה והשלישית, ואע"פ שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת, וכן דין השנייה וכן דין השלישית, אבל אם הוזמו אלו שלש כתות כולן, משלמת הראשונה מה שחייבתו בעדותה לשלם לראובן, והשניה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון, והשלישית [משלמת] מה שחייבתו לשלם ללוי, ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", (דברים י"ט, י"ט) ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי, כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי"ל פלגו נזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו, וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן.
<b>הערוך ערך שלש</b>
<h2>דף כד:</h2>
דקא מרמזי רמוזי — פי' דאיכא סהדי דחזו להו בהתקבצם בבית דין מרמזי רמוזי אהדדי כלומר זאת אומרת לכת האחרת הגישו והעידו והנה אנו מעידים אחריכם. "קורץ עין" (משלי י', י') תרג' דרמיז בעיניה, "שלח אצבע" (ישעיה נ"ח, ט') תרג' מרמיז באצבע.
<b>הערוך ערך רמז</b>
<h2>דף כה:</h2>
ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאין במת — פי' כלי חרש עגולין שאין בהן לא ישיבה ולא שכיבה. פ"א, לפי שנקב שלהן מאד צר ולא יכול הזב להכניס אצבעו לשם לטמאו לפי שאין מטמא אלא באויר טמא מת דכל כלי חרש שאין צמיד פתיל עליו טמא במת.
<b>הערוך ערך פך א</b>
<h2>דף כז.</h2>
נפל בראש הגג ונתקע — חייב בד' דברים — פי' נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה חייב בד' דברים בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוון.
<b>הערך ערך תקע א]. "ושלחה ידה והחזיקה במבושיו" (דברים כ"ח, י"א)... אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין. [הערוך ערך צער</b>
פתח בכד וסיים בחבית וכו' אמר רב פפא, היינו כד היינו חבית — קיימא לן הכד קטן מן החבית שכן שואבין מים, שנאמר "וכדה על שכמה" (בראשית כ"ד, ט"ו) וחבית גדולה ממנה.
<b>הערוך ערך כד</b>
<h2>דף כז:</h2>
ור' יוחנן אמר בקרן זוית — פי' כגון דקיימא חבית במקצוע רשות הרבים דלא מצי לעיוני ומיזל ואנוס הוא.
<b>הערוך ערך קרן ג</b>
לרכיבה ג', לבעיטה ה', לסנוקרת י"ג — פי' לרכיבה ג' — מפני שמכה בשלשה פרקים, סוף הירך וראש השוק ועצם קטן שבינתים. לבעיטה ה' — מפני שמכה בה' אצבעות שברגלו, לסנוקרת י"ג סלעים — כנגד י"ב חליות שבד' אצבעות וחוליא ראשונה שבבוהן שהיא כנגד חוליא שלישית שבאמצע שבצדו. ופי' סנוקרת — מאחורי היד הכהו בפניו, ויש אומרים, הכאה באגרוף תחת היד.
<b>הערוך ערך סנוקרת</b>
לפדא דמרא, לקופינא דמרא מאי — פי' פדא — קתא שהוא עץ המרא שחופר בה, קופינא — היינו הברזל ולא מחודו אלא מגבו ששם החור ששמו קופינא כדאמרינן (ברכות נ"ה ע"ב) קופא דמחטא.
<b>הערוך ערך פדא</b>
לפדא דמרא ולקופינא דמרא מאי — כבר פי' בע' פדא.
<b>הערוך ערך קפינא</b>
ההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו — פי' גרגותא — בור שממנו משקין אותה שדה.
<b>הערוך ערך גרגתא</b>
<h2>דף כח.</h2>
לנקוט פזרא וליתב — פי' שבט וכן קורין לניקוד שזקוף פזר.
<b>הערוך ערך פזר</b>
<h2>דף כח:</h2>
מחייב ר"מ אפילו נפשרה — פי' "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ז, כ"א) תרג' פשר.
<b>הערוך ערך פשר ב</b>
<h2>דף כט.</h2>
אמר רב אחא בריה דרב איקא, משכחת לה כגון דעברה בשרעתא דנהרא — פי' שפת הנהר "כחלקלקות באפלה" (ירמיה כ"ג, י"ב) תרג' כמשרועין בקבלא, "שם האחד בוצץ ושם האחד סנה" (ש"א י"ד, ד') תרג' שום חדא משרועיתא ושם חדא מדרוכיתא.
<b>הערוך ערך שרע ב</b>
<h2>דף ל.</h2>
ולא יהא אלא כרופשו — פי' מלשון "רפש וטיט" (ישעיה נ"ז, כ').
<b>הערוך ערך רפש א</b>
לא שנו אלא במפריח אבל מצמצם — פטור — פי' מייתר.
<b>הערוך ערך פרח ו</b>
ההופך את הגלל — פי' זבל כדכתיב "והיא בגללי צאת האדם" (יחזקאל ד', י"ב).
<b>הערוך ערך גלל ג</b>
<h2>דף ל:</h2>
רב אשי אמר, תבנו וקשו תנן דמשריק — פי' מחליק.
<b>הערוך ערך שרק ב</b>
מדקא אירינן גלל — ענין קושיא.
<b>הערוך ערך אר ג</b>
רב הונא אפקר חושלי — שעורה שלא בקליפתה חושלא קרו לה.
<b>הערוך ערך חשל א</b>
<h2>דף לא.</h2>
רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא.
<b>הערוך ערך חליקוסתא</b>
סלקוסתא ס"א, חליקוסתא — פי' אגודה של נרקוס.
<b>הערוך ערך סלקוסתא</b>
מאי לאו שעמד לכתף דאורחיה הוא, לא כשעמד ליפוש — פי' בערך פש.
<b>הערוך ערך כתף</b>
מאי לאו כשעמד לכתף דאורחיה הוא, לא, כשעמד לפוש — פי' כגון שיגע במשאו ומתכוין לעמוד להתרווח ולנוח כדי שיסור יגיעו... אבל לכתף שכוונתו לתקן המשאוי שעל כתיפו.
<b>הערוך ערך פש א</b>
הקדרים והזגגים שהיו מהלכין זה אחר זה — פי' עושין מלאכת זכוכית.
<b>הערוך ערך זג ח</b>
<h2>דף לא:</h2>
רב פפא אמר, דפסקה לאורחא כשלדא — פי' כגון שפשט ידיו ורגליו לרחבה של דרך ופסקה מלעבור בה בני אדם. "וימטר עלימו בלחומו" (איוב כ', כ"ג) תרג' ויחית עליהון מטרין דפורענותא בשלדיה.
<b>הערוך ערך שלד</b>
רב זביד אמר, כי חוטרא דסמיותא — פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה לצדדין ולאמצע הדרך.
<b>הערוך ערך חטר ב</b>
<h2>דף לב:</h2>
טפח ליה רבא בסנדליה.
<b>הערוך ערך טפח ד</b>
גדול שבדיינין מקרא וכו'.
<b>הערוך ערך בקר ד</b>
שווליא דנפחי למקטלא קאי — פי' תלמיד.
<b>הערוך ערך שוול</b>
<h2>דף לג:</h2>
למה מכור לרדיא — פי' שחורש בו הלוקח כל זמן שהוא אצלו ואין מעלה שכר לניזק. "והוא חורש" (מ"א י"ט, י"ט) תרג' והוא רדי.
<b>הערוך ערך רד ט</b>
<h2>דף לד.</h2>
"וגם את המת יחצון" (שמות כ"א, ל"ה) פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי — פי' כל מה שנפסד השור במיתתו ונפחת מדמיו חצי ההפסד משלם לו מן החי.
<b>הערוך ערך חץ ב</b>
<h2>דף לד:</h2>
תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן, כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר... חובל בצריך הדם לכלבו, מבעיר — בצריך לאפרו — לכסות בו צואה.
<b>הערוך ערך חבל א</b>
<h2>דף לה.</h2>
וקא בעינן מיקלייה ואיגנדורי בקיטמיה — פי' נתגלגל.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
ההוא תורא דהוו כייבין ליה חינכיה — פי' חינכי למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים.
<b>הערוך ערך חנך</b>
ופתקיה לנזייתא ושתא שיכרא ואיתסי — פי' פתח הקנקן, נזיתא, כד, וחבית, וקנקן אחד הן.
<b>הערוך ערך נזייתא</b>
<h2>דף לו:</h2>
תנן התם... התוקע לחברו נותן לו סלע... ולא תימא סלע ד' זוזי, אלא פלגא דזוזא, וקרו אינשי לסלע פלגא דזוזא... חנן בישא תקע להאי גברא — פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד כדאמרינן (לקמן צ"א ע"א) המבעית את חברו — פטור מדיני אדם, כיצד תקע לו באזנו וחירשו — פטור, אחזו ותקע בו וחירשו — חייב, והכא כשאחזו ותקע בו ולא הזיקו.
<b>הערוך ערך תקע</b>
א"ר אסי, כל כסף האמור בתורה כסף צורי — כגון ל' של עבד ונ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא שם רע כולם כסף צורי והוא שקל הקודש שמשקלו ד' דינרין, ושל דבריהן — כגון זה הסלע וכגון ר' כתובת אשה בתולה וכיוצא בהם כולם כסף מדינה — ח' כספים דרבנן, כסף של תורה רביע שקל, ופירשו בשמועה זו כי זה הסלע ששנוייה לשלם התוקע הוא פלגא דזוזא, ודייקינן מינה מדקתני שהסלע פלגא דזוזא וכל סלע ד' זוזים נמצאו ב' סלעים זוז דאורייתא והוא דינר מכלל כ' דינרים שבה' שקלים של בכור — זה פי' ר"ח זצ"ל. פ"א, ושל דבריהם כגון קנסות דרבנן.
<b>הערוך ערך סלע ב</b>
הוה נקיט זוזא מכא בהדיה — פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון.
<b>הערוך ערך מך ב</b>
<h2>דף לז:</h2>
מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה — פי' פחד.
<b>הערוך ערך סייט</b>
<h2>דף לח.</h2>
שלחה מלכות הרשעה שני סרדיוטאות אצל חכמי ישראל — פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות.
<b>הערוך ערך סרדיוט</b>
<h2>דף לח:</h2>
שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית.
<b>הערוך ערך פרד ג</b>
כל הכתמים הבאים מרקם — טהורים, ור' יהודה מטמא מפני שהן גרים וטעו, כתמים הבאים מן הגויים — טהורים — פי' שאין כתמי גויים מיטמאין, כתם בלעז מקלא.
<b>הערוך ערך כתם</b>
<h2>דף לט.</h2>
שור האסטדין אין חייב מיתה שנא' "כי יגח" (שמות כ"א, כ"ח) ולא שיגיחוהו — פי' שמגדלין אותה לקוביה, ומלמדין אותה לנגח ויביאו שוורים אחרים וינגחו עמו, המנצח את חבירו לוקח התנאי שביניהן, וכיון שילמדוהו ליגח אם הרג אדם אינו חייב מיתה. י"ס שכתוב בהן אצטדינין.
<b>הערוך ערך אסטדיה</b>
איצטגנין — כבר פי' בערך אס. ס"א. אצטדין — מושב ששוחקין לפני המלכים, שמביאין בהמות מלומדין למלחמה כגון אריות ונמרים ונחשים ושורים ומשסים זה על זה להלחם אלו עם אלו וכולם עם אדם ואדם עם כולם.
<b>הערוך ערך אצטגנין</b>
<h2>דף מ.</h2>
שבקו דאסתניד בקמיתא — פי' חליתי מזאת השאלה כגון אסתניס אני שהוא בל"י חולה, וישראל שבין היונים לועזים "והנה אביך חולה" (בראשית מ"ח, א') אסתנס, ויש לועזים ארוסטוס.
<b>הערוך ערך אסתניד</b>
<h2>דף מא:</h2>
ת"ר, "ובעל השור נקי", ר' אליעזר אומר, נקי מחצי כופר וכו' תניא אידך, "ובעל השור נקי", רבי יוסי אומר, נקי מדמי ולדות. א"ל ר"ע וכו'.
<b>הערוך ערך חץ ב</b>
<h2>דף מב.</h2>
יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא — פי' משל הוא כלומר האזרח למטה והגר למעלה.
<b>הערוך ערך יציב</b>
<h2>דף מב:</h2>
הא תבריה ר"ע לגזיזיה — פי' שבר כלי זיינם שלוחמין בהם.
<b>הערוך ערך גז י</b>
<h2>דף מד:</h2>
דקא אזיל מיניה ומיניה — כגון שמתחכך בכותל להנאתו ולא נתכוון להזיק וכגון שנפל הכותל מחיכוכו והשור עמו ונפלו על האדם.
<b>הערוך ערך מן ה</b>
<h2>דף מו:</h2>
ממרי רשותיך פארי אפרע — פי' לשון לעז הוא פורפרי.
<b>הערוך ערך פארי א</b>
<h2>דף מז.</h2>
נפחה מאי — פי' שבח שהיתה נפוחה ונראית בעלת בשר אותו שבח למי.
<b>הערוך ערך נפח</b>
<h2>דף מז:</h2>
תברא, מי ששנה זו לא שנה זו — פי' ר"ח ז"ל, שבועה היא שנשבע כדגרסינן בפ' ואלו מגלחין בגמ' דסמך הנזיר (מ"ק י"ז ע"ב) מאי תברא, אמר רב יצחק בריה דרב יהודה, תברי בתי. פ"א, בוודאי שוברת זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו.
<b>הערוך ערך תבר א</b>
ארזפתא דהני פירי. ס"א, אפרזתא — והוא סם המות של בהמה.
<b>הערוך ערך ארזף ב</b>
אכל חטים והתריז ומת — פטור — פי' שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח.
<b>הערוך ערך תרז</b>
<h2>דף מח.</h2>
אתא ברחא דמרי ביתא — "וממכלאתיך עתודים" (תהלים נ', ט') תרג' ומן עדרייך ברחי, "ודם עתודים אשתה" (שם י"ג) ודמא דברחי.
<b>הערוך ערך ברחא</b>
<h2>דף מט.</h2>
כל היכא דמטי ליה שיחמא לולד — פי' כל היכא דסליק בולד שיחמא הוא מקום החלול, לאפוקי ידיה ורגליה דלא סליק ביה שיחמא לולד, ואם הכה ביד או ברגל ויצאו ילדיה — פטור.
<b>הערוך ערך שחם ב</b>
<h2>דף מט:</h2>
עני מרי, לצור על פי צלוחיתו הוא צריך — פי' עני אדוני.
<b>הערוך ערך ען א</b>
וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך.
<b>הערוך ערך צר ב</b>
<h2>דף נ.</h2>
כגון אלו החופרים לאושים — פי' יסודות כדכתיב, ואושיא יחיטו" (עזרא ד', י"ב) "ותאכל יסודתיה" (איכה ד', י"א), תרג' ואכלת — אשוותהא.
<b>הערוך ערך אש ב</b>
אמר להן, זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו — פי' זכר של רחלים — אילו של יצחק וזקן אחד אברהם.
<b>הערוך ערך זכר ב</b>
א"ר חנינא, כל האומר הקב"ה וותרן הוא יתוותרון מעיו וחייו.
<b>הערוך ערך וותר</b>
<h2>דף נ:</h2>
החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור ומת — חייב, אחד החופר בורות שיח ומערות חריצין ונעיצים — פי' בגמרא, בור — עגול, שיח — ארוך וצר, חריץ — רחב מלמטה וצר מלמעלה, נעיץ — צר מלמטה ורחב מלמעלה ומרווח, מערה — מרובעת ומסוככת.
<b>הערוך ערך חרץ א</b>
בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו — פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור.
<b>הערוך ערך חבט א</b>
ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי, שחטיה מריה, טרפיה רב נחמן. [אמר רב נחמן, אי שקיל מריה דהאי תורה קבא דקמחא ואזיל תנא בי מדרשא, אם שהתה מעת לעת כשירה לא אפסדיה לתורא] — פי' [אריתא] אמת המים שמושכת מים מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהיינו אמה, ומשום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה. ותרגום "יאורים" — אריתא. [ופי'] אי שקיל מריה דתורא קבא דקמחא להוצאה ואזל וגמר בבי מדרשא, הוי משהי ליה להאי תורא מעת לעת דחיישינן לריסוק איברים ולא אפסדיה.
<b>הערוך ערך אורתא</b>
<h2>דף נא.</h2>
מתניתא דאיגנדר איגנדורי לבור — פי' נתגלגל.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
כגון שעקרו שניהם חוליה בבת אחת והשלימוה לעשרה.
<b>הערוך ערך חלי א</b>
ובא אחד וסייד וכייר — אחרון חייב — פי' סיוד — בסיד, כיור — שצייר בה ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה כמו שעושין בפלטין. "ואנכי יושב בבית ארזים (ש"ב ז', ב') תרג' כיורי ארזים. "ספון בארז" (ירמיה כ"ב, י"ד) תרג' ומטליל בכיורי ארזיא. "בבתיכם ספונים" (חגי א', ד') תרג' בבתיא דמטללן בכיורי ארזא.
<b>הערוך ערך כייר</b>
<h2>דף נא:</h2>
טם בטפחו וסלק אבנו מהו — פי' טמם אותו טפח בצרורות או באבנים.
<b>הערוך ערך טם ב</b>
<h2>דף נב.</h2>
משכוכית, מאי משכוכית, — הכא תרגו', כרכושתא. ר' יעקב אמר, עיזא דאזלא ברישא — פי' המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכין אחריה, כיון שהחזיק במשכוכית ומשך שאר העדר קנה הצאן במשיכה, עיי' בע' כרכושתא.
<b>הערוך ערך משכוכית</b>
מאי משכוכית — כרכשתא — פי' כבש גדול שתלוי זוג בצוארו והולך בראש העדר. ירושלמי בר"ג דפ' קמא דקדושין בהלכה בהמה גסה (ה"ד) מאי משכוכית, אית דאמרי, חוטרא, ואית דאמרי, שרקוקיתא, ואית דאמרי, נגדתא.
<b>הערוך ערך כרכשתא ב</b>
כד רגיז רעיא על עניא עביד נגודא — "וגם אל שפטיהם" (שופטים ב', י"ז) תרג' ואף מנגידיהון.
<b>הערוך ערך נגד ג</b>
<h2>דף נב:</h2>
מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ"ל — פי' לדפוק.
<b>הערוך ערך קש א</b>
<h2>דף נד.</h2>
דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא — פי' כגון בהמה וחיה, דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא, אבל עופות דאינן מטמא במגע ובמשא אלא בגדים אבית הבליעה.
<b>הערוך ערך דבר א</b>
<h2>דף נה.</h2>
אמר ר"ל, כאן שנה ר' תרנגול ופסיוני וטווס — כלאים זה בזה — "וקופים ותוכיים" (מ"א י', כ"ב) תרגום וקופין וטווסין. "קרנות שן והובנים" (יחזקאל כ"ז, ט"ו) תרג' ושן דפיל וטווסין.
<b>הערוך ערך טווס</b>
תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה — פי' בלעז פזאנו. "שאל ויבא שלו" (תהלים ק"ה, מ') תרג' שאילו בשרא ואיתי פסיונין.
<b>הערוך ערך פסיון</b>
האי אריך קקיה והאי גוצה קקיה, אלא מעתה גמלא טייעא וגמלא פרסא דהאי אלים קקיה והאי קטין קקיה הכי נמי כלאים זה בזה — פי' קועיה והוא הצואר, ור"ח פי' שוקיו.
<b>הערוך ערך קק ד</b>
רב פפא אמר, הא טענא חדא ביעתא בשיחלא והא טענא טובא בשיחלא — פי' אוז בר טוענת חדא ביעתא ודוגרת עליה, ואווז של ישוב טוענת ביצים הרבה ויולדת אותם, ועוד ממלאת אשכול שלה ביצים טובא ויולדת ודוגרת על כולן.
<b>הערוך ערך שחלא ב</b>
הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו — פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים.
<b>הערוך ערך שבט ג</b>
<h2>דף נו.</h2>
כל טצדקי דאית לה [למיעבד] עבדה — פי' ערמה.
<b>הערוך ערך טצדקי</b>
<h2>דף נו:</h2>
אורחיה דרועה למימסר לכרזיליה — פי'
<b>רועה שתחת ידו, כי] הרועה הגדול מקבל מבני אדם ויש לו אחרים תחת ידו שמוסר להן הבהמות ויוצאין ומרעין אותן ביער, וכרזילא לרועה כמו ריש דוכנא למלמדי תינוקות. [הערוך ערך כרזל</b>
שומר אבידה, רבה אמר, כשומר חנם, דמאי הנאה קא מטיא לידיה, רב יוסף אמר, כשומר שכר... כיון דבעל כרחו שעבדיה רחמנא הוה ליה שומר שכר.
<b>הערוך ערך פרט ג</b>
<h2>דף נז.</h2>
בבעלי חיים מודינא הואיל ואנקטה נגרא ברייתא — פי' לימד אותה להלך ברגליה חוץ לדיר.
<b>הערוך ערך נגר ב</b>
<h2>דף נח:</h2>
ולאסתמורי — תרג' "השמר לך" (בראשית כ"ד, ו') אסתמר לך.
<b>הערוך ערך סמר</b>
ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה — פי' קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן, ודקלא ארמאה הוא קל וכחוש. ס"א דקץ תלתא מחבריה — פי' תלתא דקלי קץ מיניה. לדידי חזי ליה הנהו דקלים וג' ג' בקינא חדא הוו קיימי — שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא.
<b>הערוך ערך קשב ב</b>
המכבד כרמו של חבירו סמדר — פירוש טיאט הכרם והשיר פריו עודנו סמדר.
<b>הערוך ערך כבד ב</b>
אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר, נידון במשוייר שבו.
<b>הערוך ערך חזין</b>
<h2>דף נט.</h2>
כשאכלה לולבי גפנים וייחורי תאנים — פי' לולבין הפרחים שעולין בשורש האילן. וי"א, לב האילן.
<b>הערוך ערך לולב א</b>
איכא בינייהו, כחש גפנא ולא מסיימו — פי' אלו היה סמדר זה נשאר בגפן עד שיגמרו ענבים ליבצר היה מכחיש ויונק לחלוחית העץ וכשאכלו סמדר נשאר כח העץ במקומו.
<b>הערוך ערך כחש ב</b>
רב פפא ורב הונא בריה דרב (שום)
<b>שמו] דיקלא אגב קטינא דארעא — פי' שדות קטנות. [הערוך ערך קטן ז</b>
דיקלא ארמא... דיקלא פרסא — פי' הלכתא כרב פפא דשם בששים בדיקלא. ארמא דחשיב הוא, דאילו שיימיה באנפי נפשיה פוגם ומזיק, והלכתא כריש גלותא דשם באנפי נפשיה בדיקלא פרסא שהן כפניות מין בוסר שאינן מתבשלין דלא חשיב ולא פגים ומזיק כולי האי.
<b>הערוך ערך ארם ב</b>
בדקלא פרסא — כבר פירשנו בע' ארם.
<b>הערוך ערך פרס ג</b>
<h2>דף נט:</h2>
מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי, אמר, דמאבלנא אירושלם — פי' ישראל קושרין רצועה שחורה משום דמאבלי אירושלם.
<b>הערוך ערך ערקא ב</b>
האי דקץ כופרא מאי משלם, א"ל, דמי כופרא, והא הוו תמרי, א"ל, דמי תמרי, א"ל, והא לאו תמרי שקל — פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי. וי"א, כפניות כעין זה.
<b>הערוך ערך כפר ב</b>
בא אחר וליבה המלבה — חייב גמ' מאן דתני ליבה לא משתבש, דכתיב "בלבת אש", ומאן דתני ניבה לא משתבש, דכתיב "בורא ניב שפתים".
<b>הערוך ערך לב ג</b>
דמסר ליה גואזא סילתא ושרגא — פי' גואזא — עצים יבשים, סילתא — עצים קטנים, שרגא — נר.
<b>הערוך ערך גז יא</b>
<h2>דף ס.</h2>
גווזא סילתא ושרגא — כבר פי' בע' גז.
<b>הערוך ערך סלת א, שרג א</b>
ר' זירא אמר דצמרא צמורי — פי' חממא חמומי שלא נשף בשפתיו אלא פער פיו ונשף מן הגרון דהיינו רוח חם לפיכך אינו דומה לזורה ורוח מסייעתו. פ"א, שלא היה מלבה בכל כחו אלא מנשם ע"ג האור וליבתו הרוח.
<b>הערוך ערך צמר ג</b>
<h2>דף סא.</h2>
כאן בקולחת כאן בנכפפת ס"א, קולטת. ס"א, קודחת — וכבר פי' בע' קדח.
<b>הערוך ערך קלח א</b>
לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת — פי' כגון אש נוקבת ושורפת מלשון "קדחה באפי" (דברים ל"ב, כ"ב), אבל אם היא נכפפת כמו קופצת. יש ששונין קולחת ופי' עומדת כמו קלח של כרוב, נכפפת הולכת ובאה.
<b>הערוך ערך קדח ג</b>
מאי שלולית, אמר רב יהודה אמר שמואל, מקום שמימי גשמים שוללין — פי' יורדין ונקוין מלשון "כי ישל זיתיך" (דברים כ"ח, מ') וכתיב "וגם שול תשולו לה" (רות ב', י"ז). ור' יוחנן אמר, אמת המים המחלקת שלל לאגפיה — פי' כשתמלא אמת המים מתמלאין גדותיה סביבותיה — פי' מקום ריצת הנהר.
<b>הערוך ערך שלל ג</b>
אבל מי גשמים לא מפסקי הנהו נגאני דארעא מיקרו — פי' מקום אשבורן מלשון "שררך אגן הסהר" (שה"ש ז', ג').
<b>הערוך ערך נגאן</b>
<h2>דף סב.</h2>
ההוא גברא דבקטש בכספתא דחבריה — פי' בעיטה שהיא רפיסה ברגל.
<b>הערוך ערך בטש</b>
ההוא דבטש בכספתא דחבריה — פירוש ארגז שמשימין שם הכספין.
<b>הערוך ערך כסף ד</b>
מה בין גזלן לחמסן, א"ל, גזלן לא יהיב דמי, אי יהיב דמי חמסן קרית ליה, והאמר רב הונא, תליוה וזבין זביניה זביני, לא קשיא הא דאמר — רוצה אני, הא דאמר — לא רוצה אני — פי' אע"ג דיהיב דמי כיון דבעל כרחיה שקיל ולא אמר הנגזל רוצה אני חמסן קרית ליה.
<b>הערוך ערך חמס</b>
<h2>דף סב:</h2>
גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק — חייב — פי' אותן השברים שיוצאין מתחת הפטיש כשמכה [המנפח] על הברזל שבסדן נקראין גיצין.
<b>הערוך ערך גץ א</b>
<h2>דף סה:</h2>
שור בן יומו קרוי שור, דכתיב "שור או כשב או עז כי יולד" (ויקרא כ"ב, כ"ז) איל בן יומו קרוי איל שנאמר "ואילי צאנך לא אכלתי" (בראשית ל"א, ל"ח) אילים הוא דלא אכל הא טלאים אכל, אלא ש"מ איל בן יומו קרוי איל.
<b>הערוך ערך שור, איל</b>
<h2>דף סו:</h2>
הכא במאי עסקינן שקיצען — פי' שחתכן.
<b>הערוך ערך קצע ב</b>
עוצבא אינה צריכה קיצוע — כבר פי' בע' אברזין.
<b>הערוך ערך עצב ב</b>
והלא עוצבא שנו כאן, דתנן בפ"ו בכלים (מ"ז) כל מקום שיש חסרון מלאכה — כלומר שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכה אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא — שאע"פ שחסירה מלאכה מחשבה מטמאתה. ועוצבא היא מכסה המרכבה שהוא בל' משנה טפיטין של סוס (כלים פ' כ"ג מ"ב), ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכה קיצוע, כלומר כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע. ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על ר' יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינה והוא מפורש בתחלת תלמוד נערה
<b>שנתפתתה] (כתובות מ"ב ע"ב) ומפורש בכאן אע"פ שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצבא בשינוי השם. [מעיקרי משכא והשתא אברזין] כי בעת הגזילה היתה נקראת משיכה עשאה עוצבה נקרא אברזין, והוא מכסה טפיטין של סוס, ובלשון פרסי נקרא אברזין. [הערוך ערך אברזין</b>
והרי מריש דאיכא שינוי השם, דמעיקרא קרו לה כשורא והשתא טללא, ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים. אמר רב יוסף, מריש שמו עליו, דתניא "צלעות הבית" (יחזקאל מ"א, כ"ו) אילו המלטוסין, "והעובים" — אלו המרישות — וכבר פי' בע' מלטס, "וכפיס מעץ יעננה" (חבקוק ב', י"א) תרג' ושיפא מגו מרישא עני לה.
<b>הערוך ערך מרש</b>
<h2>דף סז.</h2>
"צלעות הבית" — אלו המלטוסין, "והעובים" — אלו המרישות — פי' המלטוסין הנדבך של עץ שמניחין על הקיר להניח עליו ראשי הקורות, המרישות אילו הקורות שמשימים על המלטוסין אלמא דבבנין נמי איקרו מרישות.
<b>הערוך ערך מלטס</b>
<h2>דף סז:</h2>
יכול ישלם תחתיו ה' נגידים — פי' ענין "ויגוע ויאסף" (בראשית מ"ט, ל"ג) תרג' ואיתנגיד ואיתכניש. פ"א, שורים כחושים שאין עליהם אלא עצמות וגידים.
<b>הערוך ערך נגד ה</b>
מפני מה אמרה תורה גנב טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', מפני שנשתרש בחטא — פי' כמו "ותשרש שרשיה" (תהלים פ', י'). ור"ח ז"ל פי' נהנה כלומר אם מכירתו מכירה וכן מי שטבח, כי ההוא דגרסינן בר"ג דפ' השולח גט (גיטין ל"ה ע"א) מי שנשבע באמת כך, נשבע על שקר על אחת כמה וכמה. ומ"ט נענשה משום דאשתרש לה מקום דינר.
<b>הערוך ערך שרש</b>
<h2>דף סט.</h2>
כרם רבעי — פי' כרם של שנה רביעית שנטע.
<b>הערוך ערך כרם ב</b>
כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה — עיי' בע' חרס.
<b>הערוך ערך ציון</b>
כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה — פירוש עפר אדום והוא בלע"ז בולו וכבר פירשנו בערך חרש.
<b>הערוך ערך קזז</b>
תנן במעשר שני פ"ה (מ"א) כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה — פי'
<b>בגמ'] סימניה כאדמה, מה אדמה איכא הנאה מיניה, אף האי נמי כי פרקיה שרי לאתהנויי מיניה, ושל ערלה בחרסית — פי' [בגמ'] מה חרסית לית בה הנאה אף האי לית בה הנאה, ושל קברות — בסיד, וסימניה דחיור כעצמות, וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי — חרסית מין סיד הוא שחופרין אותו מן הקרקע. וי"מ, חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלעז טישמטסא. [הערוך ערך חרס א</b>
ושל קברות בסיד ממהא ושופך — פי' ממחה חתיכות של אדמה במים ושופך.
<b>הערוך ערך מהה ב</b>
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה — פי' ערב בגט פשוט (ב"ב קע"ג ע"א) — המלוה את חבירו ע"י ערב וכו' עד רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ד ע"א) — אמר רשב"ג, מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו, ואמרו חכמים, תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה בפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו (סנהדרין ל"א ע"א) — א"ל, הבא עדים, א"ל, אין לי, הבא ראיה, אמר, אין לי ראיה שהוא חייב וכו' בזו ראיה אין הלכה כמותו, אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו.
<b>הערוך ערך ערב ב</b>
<h2>דף ע:</h2>
אחת בגבה ואחת בכריסה — פי' אמרינן (נדה נ"ב ע"ב) לענין זכר, אמר רב יהודה אמר שמואל, שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואפילו אחת על הביצים, תניא נמי הכי, שתי שערות שאמרו אפילו בגבה אפילו בכריסה — פי' כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה במקום ערותה, כדגרסינן (נדה מ"ז ע"ב) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף. מאי כף, א"ר הונא, מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך, ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה. וכריסה הוא מקום שפתי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהם במקום אחד הן הלא תראה דאמרי בדיני ממונות זוטא (סנהדרין ל' ע"ב) וכן שתי שערות שבבן ושבבת היכי דמי אילימא אחד אומר אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה האי חצי עדות הוא אלא אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר וכו' — זה פי' ר"ח בבא סימן.
<b>הערוך ערך גב ג</b>
<h2>דף עא:</h2>
סבר לה כר' שמעון דאמר, דבר הגורם לממון כממון דמי, דתנן באותו פרק מרובה (לקמן ע"ד ע"ב) ר' שמעון אומר, קדשים שחייב באחריותן — חייב, אלמא דבר הגורם לממון כממון דמי.
<b>הערוך ערך דבר א</b>
<h2>דף עב:</h2>
עד זומם, אביי אמר, למפרע הוא נפסל — פי' ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ"ח שלוה ממנו כך וכך ממון וזמן השטר באחד בניסן תשצ"ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה, ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן, ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום, נפסלין למפרע משעה שהעידו בבית דין ולא מזמן כתיבת השטר (שאי אפשר) [שאפשר] שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרים היו — זה פי' ר"ח זצ"ל.
<b>הערוך ערך עד זומם</b>
<h2>דף עג.</h2>
יע"ל קג"ם — י' — יאוש שלא מדעת בר"ג דפ' אלו מציאות (ב"מ כ"א ע"ב), ע' — עד זומם, אביי אמר, למפרע הוא נפסל בפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר (סנהדרין כ"ז ע"א) ובגמ' דפ' מרובה (כאן), ל' — לחי העומד מאליו בגמ' דפ"ק דעירובין (ט"ו ע"א), ק' — קידושין שאין מסורין לביאה בפ' האיש מקדש בו (נ"א ע"א), ג' — גידול בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו בר"ג דפ' השולח גט (גיטין ל"ד ע"א) אמר אביי, ברוך הטוב והמטיב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפירוש בטל יהא הגט הזה, ואי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא מיגרשא ביה, מ' — משומד אוכל נבלות לתאבון בפרק דיני ממונות בשלשה זה בורר (סנהדרין כ"ז).
<b>הערוך ערך יעל קגם</b>
<h2>דף עג:</h2>
תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו, חד — כדי שאלת שלום הרב לתלמיד, וחד — כדי שאלת שלום תלמיד לרב, והיינו שלום עליך רבי.
<b>הערוך ערך תך ב</b>
תרי תוך כדי דבור — עיי' בע' תך.
<b>הערוך ערך תרי</b>
עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו — פירוש כגון דאתו בי תרי דאמרי פלוני הרג את הנפש והוכחשו, דאתו אחריני ואמרי לא הרג, והשתא הוו להו תרוויהו כיתות מוכחשות, דבהכחשה לא אזלינן בתר עדות בתרא, כדאמרינן (לקמן ע"ד ע"ב) תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ואח"כ הוזמו דאתו אחריני ואמרי והלא עמנו הייתם וכו', נהרגין — ולא אמרינן כיון שהוכחשו בטלה העדות וכשהוזמו על עדות בטלה הוזמו, אלא הכחשה היינו תחלת הזמה אלא שלא נגמר והשתא הוא דנגמר כשהוזמו.
<b>הערוך ערך כחש א</b>
<h2>דף עו:</h2>
תהי בה ר' (אליעזר) [אלעזר] — פי' תימה.
<b>הערוך ערך תה א</b>
<h2>דף עז:</h2>
"שור או כשב" (ויקרא כ"ב, כ"ז) פרט לכלאים, "או עז" — פרט לנדמה — ובס"ג דפרק בהמה שהיא מקשה (חולין ע"ז ע"ב) ומאי ניהו נדמה הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דם ד</b>
<h2>דף עח:</h2>
טהורה מטמאה מי מעברא, — דאיעבר מקלוט לר' שמעון — פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה, כמו החמור.
<b>הערוך ערך קלוט</b>
<h2>דף עט.</h2>
גנב והקיף גנב והחליף.
<b>הערוך ערך קף א</b>
כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין.
<b>הערוך ערך שמר ב</b>
<h2>דף עט:</h2>
שאלו תלמידיו את ריב"ז, מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, אמר להן, זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד וכו'. תניא, אמר ר"מ, בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה. שור שבטלו ממלאכתו ה', שה שלא ביטלו ממלאכתו ד'. אמר ריב"ז, בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות. שור שהלך ברגליו ה', שה שהרכיבו על כתיפו ד'.
<b>הערוך ערך חמש</b>
אין פורסין נישובין — פי' רשתות. "הנצל כצבי מיד" (משלי ו', ה') תרג' דתתפצא היך טביא מן נישבא.
<b>הערוך ערך נשב</b>
<h2>דף פ.</h2>
ובלבד שלא ישהא את הענוגה שבהן ל' יום — פי' אחרונה כמו "הלהן תעגנה" (רות א', י"ג) כלומר תתאחרו.
<b>הערוך ערך ענג ב</b>
ת"ר, מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית — פי' מוציא קול כעין שעול ומשליך דם.
<b>הערוך ערך גנח א</b>
וחתולות וקופדין — "קאת וקפוד" (ישעיה ל"ד, י"א) "שמה קננה קפוז" (שם ט"ו) תרג' קופדא, בל' ישמעאל קנפד ובלעז ריצו.
<b>הערוך ערך קפד ג</b>
רשב"א אומר, מגדלין כלבים כופריים, וחתולות, וקופים, וחולדת הסנאין — מפני שעשוין לנקר את הבית — פירוש בלעז מרטורילא.
<b>הערוך ערך חלד א</b>
א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא, דידך מאי, א"ל, דידי קא מנטרא להו חובה — פי' שם אשתו.
<b>הערוך ערך חבה</b>
שבוע הבן — פי' לבית המלה. ישוע הבן — פי' יום לדת הבן, כדכתיב "והמליטה זכר" (ישעיה ס"ו, ז'), ישוע ומילוט אחד הוא והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר — זה פי' ר"ח ז"ל. פ"א, בע' ישע.
<b>הערוך ערך שבע א</b>
איקלעו לבי ישועה הבן — פי' לפדיון הבן (ישוע) ["ישועה"] תרג' פורקן וכן תרגום פדיון.
<b>הערוך ערך ישוע</b>
<h2>דף פ:</h2>
מאן נטרח, — נטרח שמואל ונטרח רב או רב אסי. ס"א מאן נתרה ופירושו בע' ת'.
<b>הערוך ערך טרח א</b>
ושאר מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם כגון, החוך, והגוב, זבוב, וצרעה. ס"א כגון חיכוך וחגב — פי' חיכוך שמחכך אותו.
<b>הערוך ערך חך ה</b>
ושאר כל מיני פורעניות כגון, חיכוך, חגב, צרעה... לא היו מתריעין אלא צועקין.
<b>הערוך ערך צעק</b>
דלת הננעלת לא במהרה תפתח, מאי היא, מר זוטרא אמר, לסמיכה — פי' דלת הננעלת כיון שלא נענה בראשונה לא במהרה נענה, כדכתיב "גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי" (איכה ג', ח'), מר זוטרא אמר, לסמיכה — שכל מי שחזרו עליו לסמכו פעם אחת ולא נסמך שוב לא במהרה הוא נסמך, כמפורש בסוף השוכר את הפועלין (ב"מ פ"ה ע"ב), שמואל ירחינאה אסיא דר' הוה... הוה קא מצטער ר' למסמכיה וכו'. רב אשי אמר, כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו — בכינוי אמר, וכן רב אחא מדיפתי שאמר, לעולם אין מריעין לו — בכינוי אמר, כלומר אין מטיבין לו משום מלתיה דנפשיה כמפורש בפ' השותפין (ב"ב י"ב ע"ב) קרי רב אחא מדיפתי אנפשיה, כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו.
<b>הערוך ערך דלת</b>
<h2>דף פא.</h2>
ושיהו מרעין בחרשין — פי' ביערים, וכן תרגום "יער" (ש"א י"ד, כ"ה) חורשא.
<b>הערוך ערך חרש ג</b>
וקוטמין נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זיתים — פי' ענף של זיתים.
<b>הערוך ערך גרפית</b>
ומחכין בימא של טבריא — פי' שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא בחכין כדכתיב "כל משליכי ביאור חכה" (ישעיה י"ט, ח') אבל לא ברשת.
<b>הערוך ערך חך א</b>
מהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שנייה — פי' שבילין שהן רשות לבני אדם, כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלים (לקמן ע"ב). אמר רב פפא, השבילין שלנו אפילו טלה קשי ליה — ומשימה חלקלקות וכל שכן מטר. פ"א, כמו "ויפקדם בטלאים" (ש"א ט"ו, ד').
<b>הערוך ערך שביל</b>
יתדות דרכים — פי' בתוספתא מקואות (פ"ז) ואלו הן יתידות הדרכים, אלו שמהלכין עליהן בימות הגשמים והן מתמעכין על הבגדים והן כגון גומות מלאות מים ושפתי הגומות נקראו יתדות, כשיהו הדרכים כך יש לעוברים ולשבים להסתלק ולהלך בצידי הדרכים שהן קצות השדות הסמוכות לדרך כמפורש (כאן). פ"א, חפירות שעושין הבהמות ויתמלאו מים בחורף ובקיץ ומזיקין רגלי ההולך עליהן, וכשהן לחין נקראין גץ יוני, וכשייבשו נקראו יתידות דרכים שהן משופין כיתדות כשייבשו.
<b>הערוך ערך גץ ב</b>
התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד — פי' מפסק הכרמים והשדות ומהלך בתוכם אע"פ שאין שם דרך אע"פ שמפסיק המקום שמהלך בו.
<b>הערוך ערך פסג</b>
ומלקטין עצים משדותיהן. לא אמרו אלא בהזמי והיגי — פי' הזמי — סנה, היגי — קוצים.
<b>הערוך ערך הזמי</b>
לא קשיא כאן לזרע כאן לזירין.
<b>הערוך ערך זר א</b>
שאריה משארי — פי' ערוגות ערוגות.
<b>הערוך ערך משר</b>
ושאל כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו — פי' מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מחודו עיקר לבו של אילן. "השב ידך אל חיקך" (שמות ד', ו') תר"י עאל כען ידך בחיבך. "ותחבק חק נכריה" (משלי ה', כ') תרג' ולא תחבק חובא דאחריתא. "היחתה איש אש בחיקו" (שם ו', כ"ז) תרג' אין סאים בר נשא נורא בחוביה.
<b>הערוך ערך חב ב</b>
<h2>דף פא:</h2>
ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום.
<b>הערוך ערך חבל ד</b>
מלא חבל חרם בדרום — פי' חבל של רשת.
<b>הערוך ערך חרם ב</b>
מר זוטרא חסידא שקל ואמר ליה לשמעיה, זיל שרקיה — כולן ענין טיחה וסתימה.
<b>הערוך ערך שרק</b>
אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקך בגיזרא דפרזלא — פי' הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך. ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין "ובמגזרות הברזל" (ש"ב י"ד, ל"א).
<b>הערוך ערך גזר ב</b>
המוצא מת מוטל באסרטיא — פי' אסרטא כמו אסטרט של מעלה.
<b>הערוך ערך אסרט</b>
כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה — זה שיך בע' שני.
<b>הערוך ערך שף ז</b>
וקוצץ סוכו של חברו להציל נחילו — פי' לקיבוץ דבורים המתקבצים בתוך כוורת לעשות דבש וקורין להן בל' ישמעאל נחיל.
<b>הערוך ערך נחיל</b>
<h2>דף פב.</h2>
אשה חוגרת בסינר — פי' מכנסים קטנים.
<b>הערוך ערך סנר</b>
ושתהא אשה חופפת וטובלת.
<b>הערוך ערך חף ד</b>
שיהו קורין במנחה בשבת משום יושבי קרנות — פי' אנשי דלא עיילי לבי מדרשא אלא רגילין שיושבין בקרנות העיר ועוסקין בדברי שיחה, כי ההיא דפ' תפלת השחר (ברכות כ"ח ע"ב) דמצלי ר' נחוניא ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שעמלים בדברי שיחה, "ישיחו בי יושבי שער" (תהלים ס"ט, י"ג) תרג' ימללון עלי יתבי תרע בי קרנאתא.
<b>הערוך ערך קרן ג</b>
"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות ט"ו, כ"ב) דורשי רשומות אמרו, אין מים אלא דברי תורה — פי' פסוקים הרשומים.
<b>הערוך ערך רשם</b>
ואתא הוא ותיקן ג' גברי י' פסוקים כנגד י' בטלנים — פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי ציבור. ירושלמי (מגילה פ"א ה"ו) י' בטלנין בכנסת ממלאכתן.
<b>הערוך ערך בטל</b>
ת"ר, ה' דברים נאמרו בשום, משביע, ומשחין... ומרבה הזרע וכו' — "כחם צח" (ישעיה י"ח, ד') תרג' כשחין פציח.
<b>הערוך ערך שחן א</b>
<h2>דף פב:</h2>
י' דברים נאמרו בירושלים... אין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות משום אוהל טומאה אי נמי דלא מיתזקן עולי רגלים — פי' תרגום "יציע" (מ"א ו', ה') זיזא, והן הקורות היוצאין מן הכותל לחוץ. ותנן בהזיז פי"ד באהילות (מ"א) איזהו הזיז שפניו למטה והגזוזטרא שפניה למעלה, כלומר זיז יוצא מן הכותל וראשו כפוף למטה וגזוזטרא יוצאה מן הכותל וראשה נשואה למעלה.
<b>הערוך ערך זיז א</b>
נעץ רגליו בחומה ונזדעזעה א"י ת' פרסאות — "סולם מצב ארצה" (בראשית כ"ח, י"ב) תרג' סולמא נעיץ
<b>בארעא], "וחניתו מעוכה בארץ" (ש"א כ"ו, ז') תרג' נעיצא. [הערוך ערך נעץ</b>
ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא מגגות הצריפין ושתי הלחם מעין השוכר — ומפורש בגמ' (מנחות ס"ד ע"ב) ת"ר, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וכו' עד
<b>כי מטא] עומר לא חזו מהיכא לאיתויי, אכרוז ההוא חרשא אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא, א"ל רב מרדכי, מי איכא דוכתא דשמיה גגות צריפין או צריפין גגות בדוק ואשכח. [הערוך ערך גגות הצריפין</b>
ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ומפורש בגמ' (מנחות ס"ד ע"ב).
<b>הערוך ערך עין</b>
<h2>דף פג.</h2>
אמר רבי, בא"י לשון סורסי למה, או לשון קודש או לשון יוני — פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיא הנקראת ארץ סוריא, ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון לשון יוני פרס לשון פרסי.
<b>הערוך ערך פרס ב</b>
אבטולס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה — פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השיער שכנגד העורף נוטף ומתפזר לאחוריהן.
<b>הערוך ערך קמי</b>
בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא, תרגומא נהרדעא — פי' ספר ארץ העמים הסמוכה לא"י, ועיר הסמוכה לים נמי נקראת ספר כדמתרגמינן "זבולון לחוף ימים ישכן" (בראשית מ"ט, י"ג) על ספר ימא.
<b>הערוך ערך ספר ד</b>
שקילי ניביה ושקילי טופריה — פי' שיני הכלב שהם ניבים גדולים, "ומתלעות לביא לו" (יואל א', ו') תרג' וניבוהי כבר אריוון.
<b>הערוך ערך נב ה</b>
אמרה ליה, שקילה טיבותך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד — פי' השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול.
<b>הערוך ערך חזר ב</b>
<h2>דף פג:</h2>
צער, ובושת, ורפוי, שבת, ונזק. נזק מנלן, — אתיא "תחת" — "תחת" (שמות כ"א, כ"ה) כתיב הכא "עין תחת עין", וכתיב התם "תחת אשר ענה" (דברים כ"ב, כ"ט) — באונס, מה התם ממון אף כאן ממון — יליף אדם מאדם ונזקים מנזקים, רפוי ושבת מפורשין "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כ"א, י"ט), צער — "פצע תחת פצע" (שמות כ"א, כ"ח) ליתן צער במקום נזק, בושת — "ושלחה ידה וההחזיקה במבושיו" (דברים כ"ה, י"א) אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין.
<b>הערוך ערך צער</b>
צער — כואו בשפוד או במסמר.
<b>הערוך ערך כו א</b>
עלו בו צמחים מחמת המכה — חייב — פי' אבעבועות פי' היינו בועי.
<b>הערוך ערך צמח א</b>
<h2>דף פד.</h2>
סליק בשרא הייא — פי' הייא מהרה.
<b>הערוך ערך הייא</b>
ההוא תורא דאלס ידא דינוקא — פי' דאלס [כמו] דלעס שכססה [ומתחלף] כגון כשב וכבש.
<b>הערוך ערך אלס</b>
<h2>דף פד:</h2>
דכולי עלמא כויה בין דאית ביה חבורה ובין לית ביה חבורה משמע, וחבורה — חבורה ממש וכויה בינתים — כלל ופרט, כלל ופרט המרוחקין זה מזה קא מיפלגי וכו'.
<b>הערוך ערך חבר ד</b>
<h2>דף פה.</h2>
כלל ופרט המרוחקין זה מזה — "כויה תחת כויה" (שמות כ"א, כ"ה) כלל אפילו
<b>כויה] שאין (בו) [בה] חבורה, בא "חבורה [תחת חבורה]" ופרט שהכויה יש בה חבורה, ופצע הפריש ביניהן, וחלוקה בין רבי ובין בן עזאי. [הערוך ערך כל א</b>
לקטוע לו ידו... בשפטני עסקינן — "עם נבל ולא חכם" (דברים ל"ב, ו') תר"י עמא שפטא ולא חכימא. ס"א, בשוטים.
<b>הערוך ערך שפט א</b>
לא נתנו לאגד יתירה קא מיפלגי — פי' צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה, ר' יהודה סבר אם עבד הנחבל ועשה אותו אגד יתירה פטר החובל.
<b>הערוך ערך אגד א</b>
העלה מכתו גרגתני — פי' מקום קיבול בלעז פישטולא.
<b>הערוך ערך גרגתני</b>
מאי גרגותני, אמר אביי, נעתא כרביתא — פי' בשר המת שבחי.
<b>הערוך ערך נעתא</b>
אוהלא קירא וקלבא — "והזיכותי בבור כפי" (איוב ט', ל') תרג' ודכיית באוהלא ידי, ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא, "והזיכותי בבור כפי" בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים, ושמעתי כי עיקרו מין עשב, ובלשון יון אקסילא לואי, ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין.
<b>הערוך ערך אהל א</b>
וקלבא — פירושו חמאה.
<b>הערוך ערך קלבא</b>
אריא ארבא — כבר פירשתי בע' ארבא.
<b>הערוך ערך אריא</b>
אי א"ל אנא מסינא לך, א"ל את דמית עלי כאריא ארבא — פי' כזאב ערבות שהוא בעל מריבות. פ"א, כארי אורב.
<b>הערוך ערך ארב ב</b>
אסיא רחיקא עינא עויר — פי' רופא שבא ממקום רחוק עד שיבא מתעוור.
<b>הערוך ערך אס א</b>
<h2>דף פה:</h2>
שבת — דהרזקיה באינדרונא ובטליה — פי' כלאו בחדר. תרג' "החדרה" (בראשית מ"ג, ל') אינדרונא.
<b>הערוך ערך הרזק א</b>
צמתה ידו וסופה לחזור — פי' כגון "צמתו בבור חיי" (איכה ג', נ"ג) והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור.
<b>הערוך ערך צמת</b>
<h2>דף פו.</h2>
כגון שסכו נשא דלא הדר — פי' נשא הוא נשם וסם הוא והאוכל והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו.
<b>הערוך ערך נשא</b>
דמרקיד בי כובי — פי' כלי יין.
<b>הערוך ערך כב א</b>
<h2>דף פז:</h2>
לא נצרכה אלא להעדפה — פי' כל מה שישאר מדמי החבלה אחרי סיפוק מזונותיה הוא שנוטל האב.
<b>הערוך ערך עדף</b>
<h2>דף פח:</h2>
האשה שמכרה נכסי מלוג — פי' מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ"א, נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשנכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לוגו בלשון יון דבור. אלה הדברים בלשון יון לוטה אילוגה. בב"ר פרש' מ"ו "ולה שפחה מצרית" (בראשית ט"ז, א') שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה, בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן (יבמות פ"ז מ"א) אמר להון מה דאת מליג מליג. זה סיוע לפי' הראשון.
<b>הערוך ערך מלג</b>
<h2>דף פט.</h2>
אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל — ...פ"א, צאן ברזל כל נדוניא שמכנסת אשה לבעלה ושמה אותה בדמים עליו קיבל אחריותן ונקרא צאן ברזל ואפילו כלה — חייב לשלם.
<b>הערוך ערך צאן</b>
<h2>דף צ.</h2>
התוקע לחברו נותן לו סלע — פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד, כדאמרינן (לקמן צ"א ע"א) המבעית את חבירו — פטור מדיני אדם, כיצד, תקע לו באזנו וחירשו — פטור, אחזו ותקע בו וחירשו — חייב, והכא כשאחזו ותקע בו ולא הזיקו.
<b>הערוך ערך תקע ב</b>
סטרו נותן לו ר' זוז — פי' הכאה ביד על הלחי.
<b>הערוך ערך סטר א</b>
צרם באזנו, תלש בשערו — פי' סדק אזן.
<b>הערוך ערך צרם</b>
<h2>דף צ:</h2>
ר' יוסי הגלילי אמר מנה, גמ' איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן — פי' מנה מדינה אחד משמנה במנה צורי.
<b>הערוך ערך מן ט</b>
אם על צפור נפשו הכהו — פי' תחת גרונו למעלה מחזה שלו הכהו לידע אם מת מחמת אותה מכה.
<b>הערוך ערך צפור א</b>
<h2>דף צא.</h2>
אי הכי תם נמי נידייניה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרידיא וכו' עד זאת אמרת רדיא עלייה דמרה היא — כלומר כי משתלם מרדיא היינו מעלייה ולא מגופו היא.
<b>הערוך ערך רד ט</b>
אמדוהו והוה מתנונה והולך פי' מתחלש מתדלדל והולך.
<b>הערוך ערך מתנונה</b>
צללת במים אדירים והעלית חרס בידך — "צללו כעופרת" (שמות ט"ו, י').
<b>הערוך ערך צל ו</b>
<h2>דף צא:</h2>
היזמי והגי — היזמי — סנה, היגי — קוצים.
<b>הערוך ערך היזמי</b>
<h2>דף צב.</h2>
רב חסדא חזא תאלי דקיימי בי גופני.
<b>הערוך ערך תאל</b>
שלש באיש, שכבת זרע, וקטנים, פי טבעת — פי' מקום הוצאת הרעי.
<b>הערוך ערך פי טבעת</b>
מנא הא מילתא דאמרי אינשי, בדיל הוצא לקי כרבא, דכתיב "למה תריבו אלי כולכם" (ירמיה ב', כ"ט) וגו'.
<b>הערוך ערך הץ</b>
עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון.
<b>הערוך ערך גלגל ד</b>
עאל איבריה לשיפא — פי' ארון כדגרסינן בס"ג דפ"ק בקדושין (מ' ע"א) מאן גרם לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי, זה הפירוש למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא — פי' זרועו היה עומד חוץ לארון ואח"כ נכנס, ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי' חזרו איבריו למקומן כמו (חולין מ"ב ע"ב) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה.
<b>הערוך ערך שף טו</b>
מנא הא מילתא דאמור רבנן, בתר עניא אזלא עניותא, דתנן, עשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף וכו' — פי' קופות קטנות דומה לקלתה דגט.
<b>הערוך ערך קלת א</b>
<h2>דף צב:</h2>
שיתין רהוטי רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך ובספרים כתוב ולא אמטו ובפ' הגאונים כתוב ולא דוורוה.
<b>הערוך ערך דר ג</b>
אכפא מושל גביך — פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור ובל' ישמעאל נקרא לכאף.
<b>הערוך ערך אכף</b>
שפיל ואזיל בר אווזא — עיי' בע' טף.
<b>הערוך ערך שפל</b>
שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מיטייפי — כלומר מעיינת לפניה אם רואה מאכל אוכלת אגב חדא תרתי הולכת ואוכלת.
<b>הערוך ערך טף ב</b>
שיתין וחד תכלי מטיוה לככא דקל חבריה שמע — פי' ס"א מכאובות משיגין לאיש ששומע קול אכילה שחבירו אוכל והוא אינו אוכל.
<b>הערוך ערך תכל ג</b>
שייך ואזיל דקלא בישא בהדי קינא דשדכי — פי' בדקל רע מצוי קן של יונים שאינן פרין כשאר יונים. בפי' מגנצא כתב דיקלא בישא לגבי גינה דסרקי פי' דקל רע מחשבין אותו עם אילני סרק.
<b>הערוך ערך שדך ג</b>
שייך ואזיל דיקלא בישא — עיי' בע' שדך.
<b>הערוך ערך שך</b>
בירא דשתית מיניה מיא חזי קלא לא תשדי ביה — פי' אבן.
<b>הערוך ערך קלא</b>
אי דלית דלינא, ואי לא דלית לא דלינא, אמר ליה, דכתיב "ויאמר אליה ברק" (שופטים ד', ח') וגו' כלומר אם תשאב מן הבאר אשאב עמך ואם לאו לא אשאב לבדי.
<b>הערוך ערך דל ג</b>
<h2>דף צג:</h2>
אבנים וסיתתן — פי' חוצב אבנים — הפוסל אבני גזית שהיו קודם אבני גויל.
<b>הערוך ערך סתת</b>
שינוי דהדר למילתייהו הוא דאי בעי משליף להו.
<b>הערוך ערך שלף ב</b>
בבוכני דהיינו שיפן.
<b>הערוך ערך בכן</b>
הא — דנפציה נפוצי, הא — דסרקיה סרוקי — פי' נפצי — קרמנארי, סרקיה — במסרק, היכא דנפציה והדר לבניה ההוא ליבון לא הוי שינוי דאינו מתלבן כל צרכיה, אבל היכא דסרקיה והדר לבניה הוי שינוי דקא מתלבן כל צרכו.
<b>הערוך ערך סרק ב</b>
הא — דאחוורי אחווריה, הא — דכברי כברויי — פי' כבריתא — גפרית, "אש וגפרית" (תהלים י"א, ו') תרג' אשתא וכבריתא.
<b>הערוך ערך כבר ב</b>
יכול להעבירו ע"י ספון ס"א צפון — פי' בלעז ספוני ובל' ישמעאל צאבון.
<b>הערוך ערך ספן ד</b>
להעבירו ע"י צפון ס"א ספון וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך צפן ב</b>
בקלא אילן דלא הדר — פי' אינדיקו.
<b>הערוך ערך קלא אילן</b>
<h2>דף צד.</h2>
לא הפריש מן העומרין יפריש מן הכרי עד שלא מרחו, מרחו מעשר ונותן לו — פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם, שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן, ולשון סיכה הוא כמו "וימרחו על השחין", (ישעיה ל"ח, כ"א). סיכה, משיחה, טיחה, מריחה, שיעה, ענין אחד הוא.
<b>הערוך ערך מרח</b>
<h2>דף צד:</h2>
מיתיבי הרועין והגבאין והמוכסין — תשובתן קשה — פי' רועי בהמה דקה.
<b>הערוך ערך רע ג</b>
<h2>דף צה.</h2>
חמשה גובין מן המחוררין ואילו הן, פירות, ושבח, והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו, וגט חוב שאין בו אחריות, וכתובת אשה שאין בה אחריות... האי פירות ושבח היכי דמי וכו' — פי' לשון חירות כלומר לא מן המשועבדים.
<b>הערוך ערך חמש</b>
חמשה גובין מן המחוררין — כבר פי' בערך חמש.
<b>הערוך ערך חר ט</b>
האי פירות ושבח פירות היכי דמי.
<b>הערוך ערך שבח</b>
<h2>דף צה:</h2>
שבח המגיע לכתיפים — פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיעו ליבצר ולישאם על כתפיו.
<b>הערוך ערך שבח</b>
שבח המגיע לכתפים — פי' בע' שבח.
<b>הערוך ערך כתף</b>
<h2>דף צו.</h2>
אי הוה לי זוזי הוה מסלקינא לך מכולא ארעא, השתא דלית לי זוזי, הב ליה גריוא דארעא — פי' גריוא — מדה.
<b>הערוך ערך גריו</b>
דיקלא ופסקיה בגובי גובי נמי לא קני, מ"ט השתא נמי גובי דדיקלא מיקרו — פי' חתיכות.
<b>הערוך ערך גב י</b>
עבדינהו קצוציתא קני — פי' שעושין ממנו צינור.
<b>הערוך ערך קץ ט</b>
אמר רבא, האי מאן דגזל לוליבא ועבדא הוצי — קני, מ"ט, — מעיקרא לוליבא והשתא הוצי, הוצי ועבדינהו הפיא — קני, מעיקר הוצי והשתא הפיא, הפיא ועבדינהו שישורא — לא קני, מ"ט, דהדר סתר ליה והוי אפיא — והוא כעין שבירה מעין פרצה. הפיא — פי' ההוצין שבשדרה כשנחתכין מן השדרה נקרא הפיא. פי' אחר, גזל לוליבא ועבדיה הוצי שנטל עליו עלה עלה בלבד, גזל הוצי ועבדיה הפיא שחילק את העלין וקרען ועשאן לטאט הבית. שישורא — חבל קטן.
<b>הערוך ערך הפיא</b>
הופיא ועבדינהו שישורא — לא קני — פי' עשאן כמין אזור.
<b>הערוך ערך ששורא</b>
נחלקה התיומת פסול — פי' תיומת, גבא דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלה ומשוי ליה חד, כי כל אחת ואחת כפולה לשתים ותיומה מגבה, אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלק התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול.
<b>הערוך ערך תיים</b>
<h2>דף צו:</h2>
שחמי ועבדינהו חדתי לא קני — פי' אדומים ישנים... וי"א שחום — שחור. "הקודרים מני קרח" (איוב ו', ט"ז) תרג' דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא. "וכל חום" (בראשית ל', ל"ה) תרג' וכל דשחום.
<b>הערוך ערך שחם א</b>
ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה — "ויקח צמד בקר" (ש"א י"א, י"ז) תרג' פדן תורא, "שנים עשר צמדים לפניו" (מ"א י"ט, י"ט) תרג' פדנין.
<b>הערוך ערך פדן</b>
<h2>דף צז.</h2>
ביתא איתבא יתיב — פי' בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבני וציבי לא חריב.
<b>הערוך ערך בית</b>
ניחא ליה דלא נסתרי עבדי — פי' ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח דעתו מן המלאכה ולא ישוב לעשות מלאכה כבתחילה, והעיקר מן הסתירה.
<b>הערוך ערך סתר ב</b>
אמר רב נחמן, עבדא נהם כריסיה לא שוי.
<b>הערוך ערך נהם</b>
<h2>דף צז:</h2>
אותיביה רבא לרב נחמן מיהא דתניא בריש תוספתא מעשר שני אין מחללין על מעות שאינן יוצאות, כיצד, היו לו מעות כוזביות ומעות ירושלמיות או של מלכים הראשונים אין מחללין — ירושלמי בריש מעשר שני (פ"א ה"א) מטבע שמרד בו כגון בן כוזיבא אינו מחלל.
<b>הערוך ערך כזב ב</b>
אפילו כי תריטא, אמר ליה, אין. אפילו כי נפיא, א"ל, אין — פי' תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו, ואפילו עשאוהו כי נפיא משלם לו.
<b>הערוך ערך תרט ב</b>
<h2>דף צח.</h2>
אגרדמין — פי' אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם, ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו.
<b>הערוך ערך אגרדמין</b>
ה"מ בצלולין דקא חזו ליה, אבל בעכורין דלא קא חזו ליה — לא.
<b>הערוך ערך עכר א</b>
ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי, אבל מטא לידיה מגזל גזליה והשבה בעי — פי' שגלגלו ולא הגביהו אבל הגביהו קנאו.
<b>הערוך ארך אד א]. היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים. [הערוך ערך קסטרא</b>
דמחייה בקורנסא וטרשיה — עיי' בע' טרש. פי' קורנס — מקבת קטנה של ברזל, פטיר — גדול.
<b>הערוך ערך קרנס א</b>
והני מילי דמחייה בקורנסא וטרשיה ס"א וטרסיה — פירוש מחה בליטת הירכות של אותיות המצויירות במטבע.
<b>הערוך ערך טרש א</b>
אבל שפייה בשופינא — חסורי חסריה — "ואכות אותו טחון" (דברים ט', כ"א) תרג' ושפית יתיה בשופינא. "הפצירה פים" (ש"א י"ג, כ"א) תרג' שופינא.
<b>הערוך ערך שף א</b>
אמר רבא, הצורם אזן פרתו של חבירו — פטור. מ"ט, — פרה כדקיימא קיימא לא עבד בה ולא מידי, כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי — פי' סדק אזן הבכור בידו או מיעכו ועשה בו רושם.
<b>הערוך ערך צרם</b>
<h2>דף צח:</h2>
כפיה רפרם לרב אשי ואגביה מיניה כי כשורא לצלמי — פי' כמין משל לראיה כלומר דן ואפיק מן המעולה שבקורות. פי' גאון קורה שמניחין אותה משקוף לפתחים ורגילין לפתוח בה פיתוחי צלמים וצורות להיות נאה ואין כשר לצלמי אלא קורה חזקה מעץ טוב, ומשל מצוי שמושלין בה כל דבר חזק ואמיץ.
<b>הערוך ערך כשר א</b>
הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו וכו' עד ואם מחמת המכה נפל — חייב — וקיי"ל הלכה כי האי סתמא.
<b>הערוך ערך גרם ג</b>
<h2>דף צט.</h2>
אמר רב מרי בריה דרב כהנא, בגרדא דסרבלא — פי' לתקן הסרבל בלעז פלוקרי, דליכא שבחא — דליקני אומן, לרכוכי — שיהא רך ונוח, דאגריה לבטושיה — לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגדריה ולרכוכיה.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
הכא במאי עסקינן דאגריה לבטשיה ביטשא ביטשא במעתא — פי' בעיטה שהיא רפיסה ברגל.
<b>הערוך ערך בטש</b>
<h2>דף צט:</h2>
כגון שהוסיף לה נופך משלו — פי' "נפך ספיר ויהלם" (שמות כ"ח, י"ח).
<b>הערוך ערך נפך</b>
א"ל, ליעכר מוחך — פי' קללו כלומר יתבלבל מוחו. ס"א לעכל מוחך.
<b>הערוך ערך עכר א</b>
המוליך חטין לטחון לעשותן סולת ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן, קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין — פי' ולא לתתן כעין שלותתין אותן להסיר הקליפה שעל החיטין ומן הגרעינין גופן בלא קליפה עושין סלת. סובין — אותן הקליפין שנקלפין מעל החטין. מורסן — הוא הדק. פת נפולין — שנופל מאליו ונתמקמק.
<b>הערוך ערך פל ה</b>
במאי טעו, — בסיכתא חדתא — פי' ברזל שבו צורת המטבע ונעשת בו צורה חדשה וההיא דינר נפק מתותי ההיא סיכתא עתיקא וטעו ביה.
<b>הערוך ערך סך יב</b>
<h2>דף ק:</h2>
נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה — פי' ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו.
<b>הערוך ערך קדח ב</b>
צבעו כאור. ס"א, כעור — פי' משונה.
<b>הערוך ערך כאור</b>
מאי כעור, אמר רבה בר אבוה, כלבס... אמר רב פפא בר שמואל, כפרא דודי — פי' כלבוס — כפרא דודי והוא כעור, ופירושו דרכים דרכים, דרך צבוע אדום מראהו עמוק ודרך אדום אינו עמוק כל כך, והוא כמו מטלניות שמקנחין בהן יורות של צבעים שהן עשויין כולן דרכים דרכים כמו שבארנו.
<b>הערוך ערך כלבוס</b>
<h2>דף קא.</h2>
כפרא דודי — כבר פירשנו בע' כלבוס. "אכלה ומחתה פיה" (משלי ל', כ') תרגום אכלה ומכפרה פומהא.
<b>הערוך ערך כפר ט</b>
אי נמי דצבע בהו קופא — פי' כגון דאתא קוף וצבע האי צמר בהני סממנים שאין צבוע יפה ולא שבח לענין דמים, וי"א, דצבע בהו קופא של נצרים שגזל סממניו וקופתן של נצרים וצבע קופתו בסממניו וקא מהדר ליה קופתו צבועה דלא שבח לענין דמים. וי"א, דצבע בהו הגזלן קוף של נגזל דקוף הוה מעיקרא וקוף לבסוף ולא שבח לענין דמי. רבינא אמר, הכא במאי עסקינן דלא גזל כלום אלא כגון דקיימי סממנין דחד גברא וצמר דחד גברא ואתא קוף ונסב צמר דהאי וצבעיה בססמנין דהיאך.
<b>הערוך ערך קף יד</b>
<h2>דף קא:</h2>
מקולי רביעיות שנו בדם תבוסה דרבנן — פי' דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצא בו.
<b>הערוך ערך תבס</b>
אסטיס, וי"ס שכתוב בהן סטיס — פי' אסטיס — אינדיקום ובל' ערבי ניל. ובלשון ארמי מוריקא. פ"א, הוא ורד של קורטמי ולו שם אחר בלה"ק חלות חריע ובל' ארמי מוריקא ובל"ע עצפור, וצובעין בו בגד פשתן ובגד עמר גפנא לכלות בבית חופתן.
<b>הערוך ערך אסטיס</b>
ספיחי אסטיס וקוצה — עיי' בע' אסטס וקוצה הוא פואה ומפורש במקומו ובלעז רוייא.
<b>הערוך ערך קצה</b>
עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה — פי' גבבן בחיבה שלקטן לשומרן באוצר. לקטן לאכילה למאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית. לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית.
<b>הערוך ערך חב ב</b>
עצים דמשחן — בע' שחן.
<b>הערוך ערך משחן</b>
והא איכא עצים דמשחן — פי' עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפות בהן את הפת, והעשויין להתחמם בהן בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים [בוערין] והאדם מתחמם בהם.
<b>הערוך ערך שחן א</b>
<h2>דף קב.</h2>
"לאכלה" ולא למשרה ולא לכביסה — פי' שריית הפשתן וכיבוס הבגדים.
<b>הערוך ערך שר א</b>
ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם — פי' רפואה.
<b>הערוך ערך מלגמא</b>
"לאכלה" ולא לעשות ממנה אפיקטפיזין — פי' אפיקטפיזין בל"מ היא הקיא, ושמעתי שהוא ג' מלות, אפיק, טפי, זון, הוציא עודף המזון כי כן דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל ולא תקבלנו ואז תתגלגל האיסטומכא ויקיא האדם, "שורו עבר ולא יגעל" (איוב ד', י"א) תרג' ולא יפקטין.
<b>הערוך ערך אפקטפיזון</b>
<h2>דף קד:</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל, אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה — פי' דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן, ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא, ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי היא, "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדיקנא. פי' גאון דיוקני היא צורה ועיקר צורת אדם המצויירת בו איקונין והצורה המצויירת על הנייר או על הסיד דיוקני כלומר זו שניה לזו כעין דיופי שהוא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
גזילה ועשק אבידה ופקדון, יש תלמוד... ישתלמון קאמר מר — דמשמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא, יש תלמוד קאמינא, דניכתב קרא "והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא", מדכתב רחמנא (ויקרא ה', כ"ג) גזלה ועשק פקדון ואבדה ש"מ שהיורשין משלמין קרן.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
<h2>דף קה.</h2>
אין משלמין חומש על שבועת כפירת שעבוד קרקעות — פי' כגון שאין גזילה קיימת וכיון שהניח קרקע ובא הנגזל לטרפו להפרע דמי גזילה שגזלו אביו ודחה היורש וכפר ונשבע בה, נמצאת שבועתו שכפר ונשבע על הקרקע שהניח מורישו.
<b>הערוך ערך כפר ז</b>
כגון שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר — פי' שני שקין מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג.
<b>הערוך ערך דיוסק</b>
<h2>דף קה:</h2>
א"ל, תרארא, כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך — פי' שוטה מוריד ריר.
<b>הערוך ערך תרר</b>
ותנא תונא — פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה. "ושננתם" (דברים ו', ז') תרג' ותתנינון. "ויגד לשני אחיו" (בראשית ט', כ"ב) תר"י ותני, "וגם אתה לא הגדת לי" (שם כ"א, כ"ו), "וענתה שמה כימי נעוריה" (הושע ב', י"ז) תרג' ויתנהון תמן למימרי, "תקראי אישי" (שם י"ח) תרג' תתנהון לפולחני.
<b>הערוך ערך תן א</b>
<h2>דף קט:</h2>
נותנה לכהן שבאותו משמר עבודתה ועורה שלו — פי' עבודתה — מתנותיה שנאמר "עבודת מתנה" (במדבר י"ח, ז').
<b>הערוך ערך עבד א</b>
<h2>דף קי:</h2>
עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו, וכולן ניתנו בכלל ובפרט וברית מלח וכו' — כולן מנויין בתוספתא חלה (פ"ב) פי' בכלל וברית מלח, שנאמר "כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתיך לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך", (במדבר י"ח, י"ט) בפרט חטאת — שנאמר "כל זכר בכהנים יאכל אותה קדש קדשים הוא" (ויקרא ו', כ"ב) חטאת העוף אשם תלוי ואשם ודאי — שנאמר "כחטאת כאשם תורה אחת להם (לכהן) [הכהן] אשר יכפר בו לו יהיה", (שם ז', ז') זבחי שלמי צבור שנא' "על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן", (שם כ"ג, כ') לוג שמן של מצורע שנאמ' "ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן" (שם י"ד, כ"ד) וגו' הקיש לוג שמן לאשם, מותר העומר שנאמר "ואם תקריב מנחת בכורים לה"', (שם ב', י"ד) זו מנחת העומר וכתיב "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו" (שם ז', י') וכתיב "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן", (שם כ"ג, י') שתי הלחם — שנאמר "והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן", (שם כ"ג, כ') שירי מנחות — דכתיב "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" (שם ב', ג'), ארבע בירושלים, בכורה — שנאמר "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך", (במדבר י"ח, ט"ו) בכורים — שנאמר "בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה", (שם י"ג) והמורם מן התודה ואיל נזיר — שנאמר "והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן" (ויקרא ז', י"ד) וגו'. איל נזיר — שנאמר "והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא (לה') [לכהן] על חזה התנופה", (במדבר ו', כ') עורות קדשים — שנאמר "עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה", (ויקרא ז', ח') עשר בגבולין, תרומה וראשית הגז — שנאמר "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו", (דברים י"ח, ד') תרומת מעשר — שנאמר "ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן", (במדבר י"ח, כ"ח) חלה — שנאמר "ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה" (שם ט"ו, כ') ותרומת גרן לכהן היא. פדיון הבן — לכהן שנאמר "ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת" (במדבר ג', מ"ז) וגו' "ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם" (שם מ"ח) פטר חמור — שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות ל"ד, כ') וגו'. שדה אחוזה ושדה חרם — שנאמר "והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (ויקרא כ"ז, כ"א) וכתיב "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר ט"ו, י"ד). גזל הגר — שנאמר "האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים" (שם ה', ה') וגו'. אלו כ"ד מתנות כהונה כל המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח.
<b>הערוך ערך עשר אחר ע' עסק</b>
<h2>דף קיא.</h2>
טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו — פי' ר"ח, טוב לאשה לישב באישות ואפילו בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו. פ"א טן — גוף, דו — ב', "בדי שאול תרדנה" (איוב י"ז, ט"ז) תרג' טנדו לבי קבורתא תחתן.
<b>הערוך ערך טנדו</b>
<h2>דף קיב.</h2>
(בר חמה)
<b>בר חמוה] דר' ירמיה טרק גלי באפיה דר' ירמיה — "גדר בעדי ולא אצא" (קהלת ג', ז') תרג' סגר בתראי בגין דלא איפוק מן טריקא. פי' ענין סגירה. [הערוך ערך טרק ג</b>
בר חמוה דר' ירמיה טרק גלי באפיה דר' ירמיה — פי' דלת.
<b>הערוך ערך גל ב</b>
<h2>דף קיב:</h2>
תהי בה ר' יוחנן ומי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין — פי' תימה.
<b>הערוך ערך תה א</b>
כגון דנקיט דסקא מבית דין הגדול.
<b>הערוך ערך דסק</b>
שליחא דרבנן מהימן כבי תרי, הני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא, מ"ט, ממונא קא מחסר ליה — פי' דבעי למיהב לספרא פשיטי ולממונא בעינן תרי סהדי, ולכך נקראת פתיחא דהיא כתבינן עלה בתחילה, ואח"כ השמתא דהיא אחרמתא והיא יותר חמורה ממנה, ואח"כ אדרכתא — הרשאה למיפרע מנכסיה, ודין אדרכתא כבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פתיחה</b>
<h2>דף קיג.</h2>
אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאים.
<b>הערוך ערך כס ו</b>
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אע"פ שאינה תרומה.
<b>הערוך ערך הרג</b>
ר"ע אומר, אין באין עליו בעקיפין — פי' בערמומיות.
<b>הערוך ערך עקף</b>
מנין לגזל גוי שאסור שנאמר "אחרי נמכר גאולה תהיה לו" (ויקרא כ"ה, מ"ח) שלא ימשכנו ויצא — פי' לא ימשוך עבד עברי מביתו של גוי בכח.
<b>הערוך ערך משך</b>
<h2>דף קיג:</h2>
יכול יגלום עליו, ת"ל, "וחשב עם קונהו" (ויקרא כ"ה, נ') ידקדק עם קונהו — פי' יכול יגלום החשבון ויטעהו ת"ל וחשב.
<b>הערוך ערך גלם</b>
שמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא — פי' ספל של זהב בכלל נחושת מוצהב ואבלע ליה חד זוזא ונתן לו ה' בד' להתראות כמו שטעה וימהר הגוי לילך.
<b>הערוך ערך פלז</b>
רבינא זבן דיקלא לסלותי ס"א לצלוחי — פי' זבן דקל הוא וגוי ביחד לקצצו חתיכות ולחלקו. א"ל לשמעיה, אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו, דגוי מניינא ידע ובמניינא קא מיפייס.
<b>הערוך ערך סלת</b>
שיבשא — פי' זמורות של כרם.
<b>הערוך ערך שבש א</b>
קיטופי — פי' אשכולות.
<b>הערוך ערך קטף ד</b>
באגי — פי' באגא — בקעה שיש בה שדות הרבה.
<b>הערוך ערך באג</b>
אמר רב, בר מתא אבר מתא מיעבט, והני מילי בבולרא וכרגא — פי' בולרא יבול הארץ כלומר מס הארץ.
<b>הערוך ערך בלר ג</b>
כרגא — הוא מס הגולגולת, "היתה למס" (איכה א', א') תרג' הות לכרגא.
<b>הערוך ערך כרג</b>
אמר רב, הני דמדיירי דירי בתוך התחום אסור ליקח מהם — פי' הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום אסור לקנות מבעלי הדיר הזבל, מ"ט דערבן בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל.
<b>הערוך ערך דר א</b>
<h2>דף קיד.</h2>
לא אמרן אלא בדיני דמגוסתא — פי' דין של אומות העולם של הדיוטות שדנין בגסות.
<b>הערוך ערך מגסתא</b>
אבל בי דוור — לא.
<b>הערוך ערך דוור</b>
וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אילו שלו — פי' לקיבוץ דבורים המתקבצים בתוך כוורת לעשות דבש וקורין להן בל' ישמעאל נחיל.
<b>הערוך ערך נחיל</b>
אבל לא יקוץ את סוכה — פי' אמירים... כדכתיב באבימלך "ויכרת שוכת עצים" (שופטים ט', מ"ח) ויש כח לפרש... כמו סוכה שיש להן חריות הרבה שעושין צל.
<b>הערוך ערך סך ג</b>
גויים דדייני בגיתי — פי' בכח בגיאות בלא טענה.
<b>הערוך ערך גת ד</b>
נטלו מוכסין לא שנו אלא בליסטים גוי דדייני בגיתי — פי' גוים שדנין בשמא ובשחד ובאונס ובגאוה ובגאות ולא מיאש, אבל בלסטים ישראל כיון דכי מייתי ליה לבית דין, אומר בית דין, מי יימר דהאי לסטים הוא ומי יימר שזה חמורך — איושי מיאש, דאמר מי יימר דמחייבי ליה בי דינא וכיון דמיאש מותר ליקח מליסטים ישראל.
<b>הערוך ערך מגסתא</b>
<h2>דף קיד:</h2>
ועמד זה והבגין בלילה. ס"א, והפגין — פי' זעק ויש שלועזין כן.
<b>הערוך ערך בגן</b>
כ"ש שעילה מצא — פי' עלילה.
<b>הערוך ערך על ג</b>
אנבקראות של כלים על כתפיהן — ס"א, אנבקלאות — פי' כריכות של יריעות נקראות בל"י אמבורוקלין וכן בלעז קורין אותו ברוקלי ויש שקורין טרצילו.
<b>הערוך ערך אנבקראות</b>
<h2>דף קטו.</h2>
זיל שרי עביטיך — פי' אמר ליה רב הונא לההוא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך, מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק מן "לעבט עבטו" (דברים כ"ד, י').
<b>הערוך ערך עבט א</b>
אוגורי אגיר ליה — פי' מכרו לו בד' זוזי קמאי דהוה מסיק ביה והיה ליה גנב ופרע בחובו.
<b>הערוך ערך אוגורי</b>
<h2>דף קטו:</h2>
לא שנו אלא שלא טרקו אבל טרקו — אסור — פירוש ערבו.
<b>הערוך ערך טרק א</b>
אפשר דמיתנח מידי אפומא דחביתא ושפי ליה — פי' ענין הרקה. "שמן תורק" (שה"ש א', ג').
<b>הערוך ערך שף ה</b>
<h2>דף קטז.</h2>
בבית תשפך הבל, בשדה תיעשה זילוף — פי' לאלתר.
<b>הערוך ערך הבל ב</b>
בית שמאי אומרים תשפך הכל וכו' עד אמרי ליה אין הכרעת שלישי מכרעת — פי' [אין הכרעה אלא] בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים, אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע, טעם שלישי הוא. פירוש אחר שפי' ר"ח ז"ל בהגוזל זוטא הכרע כגון שני חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע, אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר' ישמעאל בר ר' יוסי משום אביו וכו', וכן פי' בפ' ראשית הגז ומצאנו שר' יוסי תלמיד ר"ע ור"ע תלמיד ר' אליעזר ור' אליעזר תלמיד רבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה חלוקת הלל עצמו ושמאי עצמו אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל. ור' ישמעאל משום דר' יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישי מכרעת.
<b>הערוך ערך כרע ב</b>
<h2>דף קטז:</h2>
השוכר את הפועל להביא כרוב ודרמסקנין לחולה — פי' פרוגנא ובל' ישמעאל אגאץ עין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ.
<b>הערוך ערך דרמסקן</b>
שכרו תייר
<b>ההולך] לפניהם מחשבין אף לפי הנפשות — פי' מלשון "ויתרו" (במדבר י"ג, א') ומלשון "מן התרים [את הארץ]" (שם י"ד, ו') "עינים הייתי לעור" (איוב כ"ט, א') תרג' תייר הויתי למסכנא דדמי לסמיא. [הערוך ערך תייר</b>
אבדה בבסיא אין מעמידין אותה — פי' בסיא — פשיעה.
<b>הערוך ערך בסיא</b>
לא צריכה דבניסן מרחקו מהאי דוכתא חד אשלא וביומא דתשרי
<b>מרחקי] תרי אשלי — פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס, ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה. [הערוך ערך אשל ב</b>
דוושיה נקט — פי' הילוכו ומנהגו וסידורו נקט.
<b>הערוך ערך דווש</b>
הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין גמר', מאן דתני מציקין לא משתבש, דכתיב "במצור ובמצוק" (דברים כ"ח, נ"ג), ומאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב "יירש הצלצל" (שם מ"ב) מתרגמינן יחסניניה סקאה.
<b>הערוך ערך מסק ב</b>
ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא, אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי ומסקנא מתניתין ידענא, דתנן, אם מחמת הגזלן — חייב להעמיד לו שדה אחרת, וקיי"ל בדאחוי אחויי אבל אם אנסוהו והראה — פטור, דתניא, ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חברו — פטור, ואם נטל ונתן ביד — חייב.
<b>הערוך ערך חו</b>
<h2>דף קיז.</h2>
א"ל אנס, הושט לי פקיע עמיר — כבר פירשנו בע' כף. פ"א, פקיעי עמיר אגודות פקיעין ב' אגודות כפקיע.
<b>הערוך ערך פקע ב</b>
ההיא שיתא דהוו מינצו עלה ב' תרי — פי' שיתא — שיחתא, ח' מובלעת. "בשחתם נתפש" (יחזקאל י"ט, ד') כלומר במצודתם נתפש. "אם תארגי" (שופטים ט"ז, י"ג) תרג' אם תשתין. "עם המסכת" (שם) תרג' עם משתיתא.
<b>הערוך ערך שת ז</b>
שיתא — דרך לשון ארמי להבליע ח' וע'... ושיתא — שיחתא "טבעו גויים בשחת עשו" (תהלים ט', ט"ז) תרג' שוחתא.
<b>הערוך ערך סר ב</b>
שיתא — בלישנא דרבנן והוא ענין מצודה כדכתיב "האשה אשר היא מצודים וחרמים" (קהלת ז', כ"ו) וכתיב "משטח חרמים" (יחזקאל כ"ו, ה').
<b>הערוך ערך חרם ב</b>
קם חד מנייהו מסרה לפרהגבנא דמלכא ס"א פרהגמנא — פי' ממונה מן המלך להרוג הגנבים וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך פרהגבן</b>
קם רב כהנא שמטיה לקועיה
<b>מיניה] — פי' גרון. [הערוך ערך קע</b>
בסתרקי — ר' יוחנן גברא סבא הוי ומסרחי גביניה — פי' גבות עינים. "ותנומה לעפעפיך" (משלי ו', ד') תרג' וניימתא לגביניך. "ואל תקחך בעפעפיה" (שם כ"ה) תרג' בגבינהא.
<b>הערוך ערך גבן ב</b>
הוו מדלו ליה במכחלא דכספא — פי' מכחל צורת כרכד הוא מברזל או מנחשת וראשו אחת כוחלין בו העין והוא חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי והוא רחב ונקרא כף וזה צורתו.
<b>הערוך ערך מכחל</b>
רב כהנא פריטן סיפוותיה — פי' נראין שפתותיו כמשחקות בכל שעה.
<b>הערוך ערך פרט ז</b>
<h2>דף קיז:</h2>
דילכון אמר דילהון היא — ומעשה דרב כהנא בהדי ר' יוחנן פירק לו כל קושיא שהיה לו בגוזל בתרא.
<b>הערוך ערך דלכון</b>
ההוא גברא דאחו מטכסא דר' אבא — פי' משי מובחר הוא ובל' רומי מיטכסי.
<b>הערוך ערך מטכס</b>
<h2>דף קיח:</h2>
בבעלי חיים מודינא הואיל ואנקטה נגרא ברייתא — פי' לימד אותה להלך ברגליה חוץ לדיר.
<b>הערוך ערך נגר ב</b>
מודה רב ברוקעתא — פי' מטולאים מקצתם שחורים ומקצתם לבנים.
<b>הערוך ערך רקע א</b>
<h2>דף קיט.</h2>
ת"ר, שומרי פירות לוקחין מהן בזמן שהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם והטורטני לפניהם — פי' טורטני בל"י קנה של מאזנים.
<b>הערוך ערך טרטן ב</b>
דיילא — שהוא כגון השמש.
<b>הערוך ערך דיילא</b>
רב חסדא הוה ליה אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל — פי' כשיעור שהיה נותן לרב חסדא היה שוקל לעצמו ונוטל ואינו פוחת לעצמו כלל, אע"ג דרב חסדא מריה דארעא הוה לא היה נותן לו יותר כלום זה פי' חכמי מגנצא, בפי' ר"ח כתיב — אריסיה דרב חסדא הוה תקיל יהיב תקיל שקיל, והוא שקיל אגרא ופחתא, סלקיה ושקל מה דאית ליה, אמר, "וצפון לצדיק חיל חוטא" (משלי י"ג, כ"ב).
<b>הערוך ערך תקל א</b>
אבא שאול אומר מוכרת אשה בד' וה' דינרים כדי לעשות כפה לראשה — פירוש בגד שמשימה על ראשה האשה בשיער.
<b>הערוך ערך כפה</b>
בדדין לוקחין מהן שמן — "והשיקו היקבים תירוש ויצהר" (יואל ב', כ"ד) תרג'
<b>וטיפון נעויא חמרא] ובדיא משחא. פי' גת שמבעטין בו הזתים שמו בית הבד, והפועלין העושין שמן בדדין. [הערוך ערך בד א</b>
מוכין שהכובס מוציא — הרי אלו שלו — פי' הפשתן המסורק המובחר קורין בל' ישמעאל אלמוך. פ"א, מוכין שגורדין מן הבגדים.
<b>הערוך ערך מך ד</b>
ובכשיל — הרי הוא של בעל הבית — "ובקרדומות באו לה" (ירמיה מ"ו, כ"ב) וכמה דעיילין בכשילין.
<b>הערוך ערך כשיל</b>
אף הנסורות של בעל הבית — פי' אותו הדק שמוציא החרש במגירה.
<b>הערוך ערך נסר א</b>
<h2>דף קיט:</h2>
ת"ר, אין לוקחין מן הגרדי לא עירין וכו' — פי' הוא חוט עבה והוא למעשה חושב ורוקם, ופעמים מוציאו ופעמים מחזירו ופעמים מוציאו ואין מחזירו.
<b>הערוך ערך ער י</b>
ת"ר, אין לוקחין מן הגרדי לא נירין ולא פונקין ולא שירי פקעיות — פי' עירין צמר שנותנין בראש הקנה שמוליכין בו את הערב שלא יצא הערב מן הקנה אלא על יד על יד. פ"א בע' אר. נירין — ליצו, פונקין — ערב, פקעיות — גלומרא.
<b>הערוך ערך נר ה</b>
לא נירין ולא פונקין — כבר פירשנו בע' נר.
<b>הערוך ערך פנק ב</b>
ולא שיירי פקעיות — פי' קיבורא בארמית וסיסא בלישנא דרבנן, וי"א פיקה בלא עיי"ן ע' מובלעת.
<b>הערוך ערך פקע ה</b>
אבל לוקחין מהן בגד מנומר — פי' נקודות.
<b>הערוך ערך מנומר</b>
ת"ר, אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות — פי' אותות צמר שמראה בו צבעי, דוגמאות היינו נמי שמראה בו.
<b>הערוך ערך אות</b>
ת"ר, אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמות — כבר פירשנו בע' אות ולשון לעז הוא דגמא.
<b>הערוך ערך דגם</b>
קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה — פי' הני שני חוטין או ג' שחורין שהן על גבי לבן קצרא שמיה שהן קורין להן בשביל שהן דבר קצר ומעט וקצרא שהוא כובש שקיל להו והכל עולין למנין תכלת — פי' דבעינן לשלשולי התכלת בכנף הטלית כמלא קשר גודל, ואמר ר' יהודה, ואלו חוטין דשמיהו קצרא עולין למנין מלא קשר גודל, ויצחק בריה הוה קפיד ולא היה מכניסן בחשבון מלא קשר גודל זה פי' ר"ח ז"ל. ורבי משה הדרשן מעיר נרבונא שנה לנו קצרא שוייה וקצרא שקיל ליה — פי' הוא הכובש ששם אותן החוטין לשמור חוטי הבגד שלא יצאו והוא לוקחם אחר כביסתו. "והיו תוצאותיו אל עין רוגל" (יהושע ט"ו, ז') תרג' לעין קצרא. "שדה כובס" (ישעיה ז', ג') תרג' חקל משטח קצריא.
<b>הערוך ערך קצר ו</b>
מה שחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה — פי' מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצץ בו חתיכות קטנות "מעשה ידי חרש במעצד" (ירמיה י', ג').
<b>הערוך ערך מעצד</b>
היוצא מתחת המקדח.
<b>הערוך ערך קדח א</b>
היוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני — פי' בלעז, רדיטורא ויש עוד מהם בע' מלקט ויש פ"א בע' נגוסטר.
<b>הערוך ערך רהטני</b>
היוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגרה — הרי זו שלו.
<b>הערוך ערך גר ב</b>
מנכשי זרעין ועודרי ירקות — פי' חופרי ירקות.
<b>הערוך ערך עדר א</b>
כשות וחזין — אין בהן משום גזל, ובאתרא דקפדי — יש בהן משום גזל.
<b>הערוך ערך חזין</b>
